הדבר המיוחד במעגל הוא שכל הנקודות במרחק שווה מהאמצע.
כשרוצים להוסיף עוד נקודה, צריך להרחיב את המעגל, ללכת אחורה, לתת מהמקום שלך, לוותר ולשים לב לשני.
כשמצמצמים אותו, כשהוא קטן כי כולם רוצים כמה שיותר להתקדם ולתפוס מקום- יש מלא נקודות שנדחקות החוצה.
במעגל כולם שווים. אין מקום לגאווה ולתחרות- כי פשוט בלתי אפשרי להיות יותר מהאחר. אתה הראשון- אבל גם האחרון.
כולם מתסכלים לכולם בפנים. איש לא מפנה את גבו לשני.
לא משנה אם הריקוד הוא איטי ושקול, כזה שנותן הזדמנות גם לקטן וגם לגדול להצטרף, או פרוע, סוער ומשוגע (במובן הטוב..), העיקר שהוא במעגל.
לא משנה מה סוג השמחה: חתונה, בר מצווש, ברית או סתם הרקדה, העיקר שרוקים במעגל. כולם ביחד.
תופסים יד של מישהו, עומדים לידו, יוצרים איתו קשר, קשר שהוא גם פיזי וגם רוחני. נוגעים לו ביד ובנשמה. שמחים איתו. אם מדובר במישהו שמכירים- מה טוב, ואם זה מישהו שהוא חבר טוב ואהוב- לוחצים לו את היד חזק חזק ומשגרים אליו חיוך מאושר.
והמעגל מסתחרר. ללא סוף וללא התחלה. כך, שווה בין שווים, עגול ושלם.
"כמה טוב שאפשר להיות כך ביחד. חבל שאנשים לא יודעים איזה יופי זה לשבת חבורה שלמה ביחד, הרי מה אכפת לי שאת יותר יפה ממני?!"
חלצתי את סנדלי השבת,
"כבר השעה מאוחרת
אך מעגל לא נחתם.
מנורה ואש מבוערת
מאירות שוליו של ים."
פתאום הרגשתי צריבה בכף הרגל. שלפוחית? ככה פתאום? יש לי את הסנדלים האלה כבר שנה. הלכתי איתם המון- תאמינו לי. זה מעולם לא קרה לי..
כנראה באמת רקדתי המון.
קול גלגל
שוטי הנבואה
מילים: מן המקורות [ספר הזוהר, פרשת "ויחי" (גוגל שם, שם)]
לחן: אברהם טל
קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה,
מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות.
קול נעימות עולה, ויורד,
הולך ומשוטט בעולם.
קול שופר נמשך בעומקי המדרגות,
ומסובב הגלגל סביב.
זהו קול, זהו קול גלגל עולה ויורד.
אוי לא, אני לא נורמאלית! כבר שיא המאוחר ומחר צריך לקום מוקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הבלונדה