אתמול ביליתי כמה שעות בחברת ילדים שקטנים ממני בשנה.

ההבדל היה פשוט עצום!

ישבתי איתם והתחרפנתי, הרגל התחילה לקפוץ בעצבנות וההסתכלויות בשעון היו בתדירות גבוהה.

באתי לשם כי הייתה יום הולדת לחברה שלי, היא יחסית בוגרת לשאר, וזה לא שהייתי אומרת שהיא נשמעת בגילי, היא פשוט איך שצריך להיות.

כל השאר שם היו ילדים קטנים שבכלל לא הגיע להם להיות בכיתה שהם נמצאים בה.

פשוט תינוקות.

הבילוי נגמר די מהר ולא התחשק לי לחזור לבד הביתה,

אז הצעתי להם שיבואו לשבת אצלי בחצר.

מכירים את הקטע הזה שיושבת חבורת ילדים בכיתה ז' בגן ציבורי ולא מפסיקה לצעוק? כי זה.. מגניב?

בדיוק ככה.

ב10 דקות האחרונות של היום הולדת של חברה שלי החלטנו שנעשה משחק השקט.

אלה היו 10 דקות נחמדות בסך הכל, היה שקט יחסית.

יחסית...

בכל זאת היו את הילדים הקטנים שניסו להצחיק ולהכאיב לכולם בשביל שלא יצליחו להיות בשקט.

גאד, התחרטתי כל כך על ההזמנה הזאת.

שרניקס.