בוכה מאותה סיבה שבכיתי בגללה לפני 4 חודשים.

פתחתי שיחה ששמרתי מלפני 4 חודשים.

זאת מין שיחת הסברה כזאת עם מישהי שהייתה החברה הכי טובה שלי בעולם. הכל היינו עושות יחד.

עד שהיא החליטה להיות עם מישהו שאהבתי.

נפגעתי מזה כמו שלא נפגעתי בחיים שלי.

שעשיתי איתה את השיחה הזאת שמבחינתי לא הועילה לכלום והייתה לגמרי חסרת משמעות, בכיתי נורא.

היא רק דיברה על זה שהיא בחיים לא הייתה מוותרת עלי, בשום מצב.

כמה שאמרתי לה שאני לא סובלת אותה, היא בכל זאת רצתה שנישאר חברות, היא רצתה להחזיר את המצב. שאני אחזור לסמוך עליה.

אבל אני לא יכולתי, רק המשכתי לומר אי אפשר.

ובאמת אי אפשר.

אבל עכשיו שוב,

אני קוראת את השיחה.

ובוכה מאותה סיבה.

אני פוחדת שאני בעצם הייתי חרא של חברה.

חברה אנוכית.

שזורקת הכל, כי נפגעתי.

אני פוחדת שהיא אומרת את האמת בזה שאם המצב היה הפוך היא לא הייתה מוותרת עלי.

אני פוחדת שאני חרא.

שרניקס,

שמבינה שהיא לא הייתה צריכה לשמור את השיחה ההיא.