מין תחושה כזאת של רגרסיה שאופפת אותי.

אולי בגלל העובדה שאני חזורת נורא מוקדם הביתה מהצבא,

כשאין לי בכלל צורך בזה.

ואולי בגלל שבנוסף לזה, הוא גם לאנמצא הסופש בבית.

ואני כביכול "לבד". וצריכה לחפש אנשים שיהיו סביבי...

כאילו לא משנה מה, אני לא מוכנה להתמודד עם הלבד הזה.

תמיד אני צריכה להקיף את עצמי באנשים.

וזה לאו דווקא הדבר שתמיד עושה לי טוב..

אני חייבת לצאת מזה, להתבגר!

זאת מחשבה ילדותית של "אם אני לבד אני לא שווה ועצוב לי".

אני צריכה להחזיר לעצמי תכונות מסויימות שהיו בי בעבר ובתקופה האחרונה לא היה לי שימוש בהן.

בתקווה שיעבור הסוף שבוע הזה כמו שצריך..