כל מיני כזה.

חודש אחרון בהחלט כחיילת.

מקווה לטוב.

נופלת כל הזמן ונותנת לעצמי ליפול.

הגיע הזמן לאכול את החיים.

לא לשבת בצד ולהתבונן.

להתעמת עם עצמי ועם העולם.

לצפות פחות, ולאהוב יותר.

להנות יותר, ולפחד פחות.

להסתכל על היש!! ולא על האין.

לראות את כל הדברים הנפלאים שיש בי,

ושיש לי בחיים. 

ללכת עם ראש מורם וחיוך, לחייך כל הזמן!!

ולהפסיק להתמרמר ולבכות.

להוציא את הדברים הטובים החוצה. 

אני יכולה. אני יכולה לעשות את זה!!

ויש לי את הדבר היפה ביותר בעולם,

יש לי אותו. ואת אמא. 

ומה אני בעצם צריכה חוצמזה??