אם אני יתחיל לכתוב את כל מה שאני מרגישה יהיה פה הפוסט הכי ארוך בישרא .
ועל תנסו
להבין כי אתם לא
תבינו
ואני בספק עם מישהו יגיב פה
גם
..
הרבה בנות אמרו לי
" התרחנו "
אבל לא לקחתי את זה ללב
..
כי יש לי
את האינטרנט .
הרבה אמרו לי " השתנית " אבל לא הזיז לי
..
האינרנט כיפה על " העצב "
..
רק עכשיו אני מבינה שזה טעות
שהפסדתי
את החברים ואולי
גם את המשפחה
..
ואני כמעט בטוחה שהפסדתי את עצמי כי אני בטוחה שנהייתי ילדה אחרת לגמרי .
ובגלל זה
היחס שלי והיחס של כולם
השתנה לגבי
ולגביהן
.
חח לא יודעת איך להסביר את ההרגשה של להיות
לבד לבוא
לבית ספר ולהרגיש
לבד ולמה
.. ?
כי " החברים האמיתיים " מהאינרטנט
פתאום לא שם .
ההרגשה שאתה מפסיד כ"כ הרבה אנשים ולוקח כמובן מאליו ילד או ילדה מהאינרנט כמשהו בחיים לא
יפגע ובלי
לשים לב הם הכי פוגעים
והכי הורסים .
הילדים האלה שאמורים להיות משהו מאחורי מסך
ופתאום הם תפסו
לי את כל הלב ופתאום כל
היום שלי
מתבסס עליהם
ופתאום שיש לי איזה ריב עם ילד
שחשוב לי
" מהאינרנט " אני לא
ישנה אני לא אוכלת אני לא
לומדת
רק יושבת ובוכה
..
חח זה בעצם הצרות שלי , ילדים מהאינרנט ?
שיט - _ - "
אני לא יפתח כאן את הרגשות
שלי
|בכיתיהיוםמספיק| .
אני רק רוצה לקבל את החברים שלי בחזרה החברים האמתיים שאני רואה כל יום .
החברים שאני
יודעת שאני יבכה הם יהיו
שם לצידי
החברים שלא מתקשרים איתי דרך מסך מסריח
וטלפון
אני רוצה את החברים שלי
בחזרה :'(
..
אולי אתם רואים אותי מחייכת צוחקת מחבקת ומאושרת .
הרי זה לא
שווה כלום שזה זיוף
זה לא שווה כלום שאני צוחקת
שאני בעצם
קרועה מבפנים על
משהו שאף פעם לא יחזור
להיות כמו שהיה
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: