אוף כל כך נמאס לי נמאס לי להגיד נמאס לי החיים שלי מפגרים ואין שום דבר שאני יכולה לעשות עם זה וזה חרא 

כבר שיגעתי האשמתי ופגעתי בכולם כי חבשתי שזאת אשמתם וגם בגלל שרציתי לפרוק עצבים........

אני כל-כך מצתערת אוף...חיים מעצבנים אני גורמת לכולם לשנוא אותי עוד יותר אפילו שכבר שונאים אותי......

זה כל-כך מעצבן שאין לימזל ואין לי כלום שום דבר שהוא מושלם ואין לו בעיות בגדים,חדש לא משנה בכל דבר ששיך לי-

יש פגם חייב להיות אין לי אפילו מחברת אחת חדשה שלא נהרסה מיד והוע לא הספקתי להשתמש בה...גררררר

אני בדיכאון כמעט כל הזמן....אני אפילו לא יודעת מה אני...פריקית אימואית מה????אני בטוחה שאני סתם איזה וואנבי

תמיד הייתי ככה......גם אם אני ארצה להיות משו אז אולי זה יהיה רק מבפנים מבחוץ-אין מצב..ההורים שלי לא יקנו לי כלום וגם אוף אמא שלי......היא אוסרת על כולם לקנות לי דברים ולעזור לי...אני לא עשיתי לה כלום כלום כלום טהור...

 והיא כבר מענישה אותי על מה?שאני בנאדם רגיל שזקוק לדברים כדי לחיות?לקצת יותר התיחסות ממנה?

היא כל הזמן מאשימה אותי שאני יעני חייה על חשבונה,שהיא קונה לי אוכל ושתיה ובית והכל ואני יורקת לה בפרצוף ולא לומדת

היא כל הזמן אומרת שאני לא לומדת שאני לא משתדלת שאני עצלנית והכל,ונמס לי כל-כך להסביר לה שזה לא נכון,והיא לא מבינה עד כמה קשה לי והיא אפילו לא עריכה את זה שאני די טובה באנגלית ובמקצועות אחרים אכפת לה שהכל יהיה מושלם או שזה לא שווה כלום קשה לי בחשבון,והיא לא רוצה לשכור מורה פרטית כי זה יקר מדי...מה אני אשמה?מה אני עשיתי?

בני אדם לא נולדים גאונים,הם עובדים על זה,ונהיים גאונים אם הם רוצים את זה לבד,היא כל כך לוחצת עלי שאני לא רוצה להגיע להישגים אמרתי לה את זה והיא אומרת שאני ממציאה את זה ואני רק מתעצלת,למה היא כזאת קשה איתי?למה היא לא מבינה שאני לא סתם בוכה כל פעם שאנחנו מדברות רציני...אני מעמידה פנים?לא רציני?היא חושבת שאני מעמידה פנים....באמת..

אוף הא כזאת אישה קשה.....היא חושבת שהיא היחידה שתמיד צודקת אבל היא לא....היא עושה כל כך הרבה דברים שלי היא לא מרשה ועוד לנגד עיני.....היום ניסיתי להגיד לה היא רק מסתכלת עלי ומהנהנת אני בטוחה ששום דבר לא נכנס לה למח היא אטומה מדי כאילו שיש לה רגשות אבל הם נמצאים בפנים ואין יוצא ואין נכנס והכל סובב סביבה...היא כל הזמן פוגעת בי והיא חושבת שזה נורמלי..פעם אחת כשהייתי בת 4 ציירתי ציור והוא יצא מכוער אבל אם הייתי מראה אותו למישו הוא היה אומר ואו זה מדהים כדי לעשות לי טוב...אבל כשהייתי בת 4 כל ציור שציירתי היא אמרה לי איכס זה מכוער...אוח טוב אני לא אפרט יותר מדי.........

תראו כל יום אני אומרת שמשעמם לי כי משעמם לי בחיים זה למה....אף פעם לא נוח לי תמיד אני שקועה במחשבות של אם אווה תזמין אותי אליה אמא שלי תציב לי תנאים מתי לישון מתי לאכול מתי לחזור טוב היא מציבה תנאים אבל זה תנאים שפשוט אי אפשר לעמוד בהם כאילו שהיא עושה את זה בכוונה...שאני אכשל בתנאי והיא תעניש אותי....

והכי קשה היא פוגעת לא רק בי היא גם פוגעת באבא שלי ובאחים שלי ובכל המשפחה והיא אפילו לא שמה לב.....

ושלא תחשבו סתם אמרה משו רע היא עשתה לנו בחיים המון דברים כל-כך רעים...שאני לא אפרט כאן......................

טוב חוץ מזה יש בה צדדים טובים אבל היא לא מראה אותם כמעט אולי היא מנסה לעשות לכולם טוב ובסוף פוגעת אם זאת הסיבה למה היא לא מקשיבה למה שאני אומרת??למה היא חושבת שאני ואבא שלי כל הזמן רק רוצים שיהיה לה רע?

אוף חיים מבאסים ואין לאן לברוח...לפנמייה-עוד יותר קשה שם...אין לאן לברוח פשוט אין...ואני פשוט לא מסוגלת לחיות רחוק מההורים שלי אפילו לשבוע...זה קשה לי אז כמו שאתם רואים אין לאן לברוח.........

טוב ביום ראשון אני הולכת לבית ספר החדש חוות הנוער...אני כל כך מפחדת שיהיה לי שם רע כמו ביסודי שכולם ניצלו את התמימות שלי....אני ינסה להיות חזקה ולא כל-כך תמימה כמו שהייתי...ללמוד לעמוד על שלי...לא להתבייש לבוא לאנשים בצורה פתוחה ולדבר לא לשתוק,לדעת שהם לא יעשו לך כלום,אוף איזה עולם מבאס....צריך לסבול אותו...והרבה...

מעניין איך מרגיש מי שהתאבד עכשיו...אם הוא מאוכזב שמח מה הוא מרגיש????????????????

אוף איזה דיכאון לפחות תתועלת אחת יוצאת מדיכאון...רק כשאני בדיכאון אני מסוגלת לכתוב שירים..טובים...משו מהלב באמת..

אולי יום אחת אני אכתוב אותם פה ואולי לא..לא יודעת נראה.....

טוב אז משו משמח אחד לפחות קרה לי,האימיול שלי סוף סוף היום התחיל לעבוד הוא הצליח להתחבר כל כך שמחתי

אבל אז הלכתי להליכה איתה...אשת הדיכאון והיא אמרה לי ללכת הביתה אז הלכתי אוף אני כל כך עצבנית עליה.........

למה אני לא כמו כל ילד אחר?אני לא יכולה ללכת להופעות,אני לא מקבלת דמי כיס,כל שניה מענישים אותי,אסור לי ללכת לקניו,לסרטים,לבלות,לישון אצל חברות,לשמוע את השירים האלה,לאהוב את הלהקה הזאת,לקנות את זה,לרצות משהו בכלל אסור לי כלום כלום כלום כלום אני לא יכולה אפילו ללכת לימי הולדת כי היא לא תתין לי גם כסף למתנה גם היא תגיד שזה רחוק מדי וגם היא רוצה שאני אהיה בבית...כאילו אני הכלבלב שלה....

אוף זה כל-כך מעצבן לחיות חיים כאלה.....אני בטוחה ב-100% שבחיים אפאחד לא קינא בי...

איף חיים קשים טוב אני לא עאדכן יותר היום אז ביי תגיבו...........