אהבה.

חיי רווקות.

אי אפשר להסביר את זה אבל איכשהו, תמיד כשאתה לבד..בלי חבר או חברה אתה (פתאום) מבחין בכל הזוגות שקיימים-

הם תמיד שם, בכל מקום, מחזיקים ידיים,  מחייכים אחד אל השני. ואז אתה מתעצב על גורלך המר.

אני לא אומללה לבד, למעשה הייתה תקופה שהייתי לבד והייתי מאושרת,ממש מאושרת.

בכל זאת..  אשה לא צריכה גבר כדי להיות מאושרת.

אבל.. אני אשקר אם אני אגיד שאני לא משתוקקת לחבר, למישהו לחלוק איתו דברים, לחבק אותו סתם כי זה כיף.

לצפות יחד בסרטים רומנטיים- מחובקים.

לא תמיד הייתי לבד, אני יכולה להגדיר את עצמי כבחורה מחוזרת..כן בהחלט (:

(אני בכלל לא מנסה לשכנע את עצמי;] )

הבעיה היא, שהבחורים שאני רוצה הם אלה שדוחים אותי , ששוברים לי את הלב, ואלה שכן מעוניינים בי-

אני לא יכולה להחזיר להם אהבה.

אני מודה שיש לי אולי סטנדרטים קצת גבוהים בקשר לבן זוג- אבל חיצוניות זה משהו שחשוב לכולם לא?

גם אם לא תמיד מודים בזה.

מדי פעם אני חולמת בהקיץ על גבר יפה תואר (בלונדיני עיניים כחולות) שנכנס לכיתתי עם זר פרחים והמון בלונים (בצורת לב,כן?) המבקש להתוודות על אהבתו כלפיי. אדיוטי נכון? :] אבל זאת אני, מגזימנית, רומנטית שחיה בעולם משל עצמי.

תמיד אומרים שברגע שתפסיק לחפש אהבה תמצא אותה,

הפסקתי. אז איפה היא?

לרווקות- אתן לא לבד. ;]

לתפוסות/תפוסים- תהנו כל עוד אתם יכולים [מה שאני באמת חושבת: ארורים ברי מזל שכמותכם!]