דצמבר.
תמיד בשבוע האחרון לנובמבר אני סופרת את הימים לדצמבר, ותמיד בשבוע האחרון לדצמבר אני סופרת את הזמן שנשאר לי.
מאז ומעולם כל כך אהבתי את החודש הזה (לא, לא נולדתי בדצמבר), לא יודעת אם כי זאת התקופה של חנוכה או כי בדצמבר רשמית יש חורף (למרות שאני כבר לא אוהבת אותו כלכך), או בגלל שזה שם שמצלצל יפה על הלשון.
אבל מה שכן, דצמבר הוא חודש מיוחד ועל זה אין ויכוח.
אני חושבת שדצמבר הוא מבין חוקי הטבע שמייצגים את העולם במאת האחוזים שלו.
מצד אחד הוא מסמל את סוף השנה, אבל גם ממש שנייה אחרי זה הוא מתחיל את זאתי שבאה, בדיוק כמו 12 בלילה.
משמע, שאין סוף ואין התחלה, הכל מעגל אחד סגור שלא ברור איפה בדיוק נקודת ההתחלה/סיום. ואם תשימו לב ידידי היקרים, בכל תכתיבי החיים המשמעותיים שלנו זהו הסדר: 24 השעות ביממה- 12 בלילה שגם מתחיל וגם סוגר, 12 החודשים, מחזור של אישה, תהליך ההתאדות של המים אל השמיים, תינוקות וזקנים- אם תשימו לב בשנים האחרונות בני האדם מתנהגי כמו תינוקות; הםלא מסוגלים לבצע דברים בעצמם, והכי משמעותי- כדור הארץ שבעצמו עגול.
כל הדברים האלה רק מחזקים את המחזוריות שבקיום, איך הכל מעגל אחד שאין ממנו מנוס- וזה בעצם חוק לחיים: אף פעם לא לנסות לסגת, בסופו של דבר זה ישיג אותך ולא יהיה בידייך אלא להכנע לטבע.
תכלס, אין כמו קלישאות בנאליות.