צוקי

לפעמים כמו אתמול, כשראיתי איך פגשתי את אמא (רק עם אנשים, לבד אני לא מסוגלת מאז שזה בלעדייך) ויש קטע מרגש, כמו הקטע עם התליון שהיא זרקה לו אותו למים והוא אמר לה שהוא מאוהב ברובין וככה זה להיות מאוהב במישהו והסביר לה בצעקות, אני חושבת עלייך. ואז תוהה אם כשראית את הקטע הזה חשבת גם עליי.

[לקרוא לך צוקי זו חתיכת רגרסיה, ובכל זאת לרגע אני מרשה לעצמי]

קטעים עלייך

שלא יאבדו (למרות שהאתר הולך להסגר אז מה זה משנה, הכל)

מדי פעם יש תזכורות בעולם לכך שהאהבה שלנו מתה. העולם עומד דקת דומיה ויש צפירה לזכרנו, או שתיים. מאיה אומרת שזה סתם נהג עצבני ברמזור שכבר מת להגיע הביתה, אבל לא סתם האנשים בצידי הכביש מרכינים את הראש. הפרק האחרון של איך פגשתי את אמא יצא, נגמרה הסדרה, כבר לא נחכה לפרק החדש ביחד. כבר מזמן לא חיכינו לו יחד. כבר מזמן לא נחכה לו יחד.

- -

זה מדהים אותי שקראתי קצת אחורה וחזרתי לאוגוסט, וכתבתי , חודשיים לפני שנפרדנו, שאנחנו הולכים להפרד (היה לנו ריב סוער, לא זוכרת על מה, רק שהיה סוער) שאני אפרד מאהבת חיי כי הלב שלנו לא פועם באותה הצורה.

איזה ניסוח מדויק, ואיך כבר אז ידעתי. הזוי.