כשאלוהים ברא את האישה הוא היה ביומו הששי וכבר נכנס לשעות עבודה נוספות
מלאך הופיע ושאל "מדוע אתה משקיע כל כך הרבה זמן ביצירה הזו?"
ואלוהים ענה: "ראית את דף הפירוט שלה?"
היא צריכה להיות מתאימה לשטיפה אבל לא מפלסטיק, צריכים להיות לה יותר מ-200 חלקים נעים, כל החלקים חייבים להיות ניתנים להחלפה והיא צריכה להיות מסוגלת לעבוד תחת כל סוג של דיאטה, שאריות וכו`.
היא צריכה שתהיה לה יכולת לחבק ארבעה ילדים בו זמנית יש לה נשיקות שמסוגלות לרפא החל משריטה בברך ועד שברון לב, ואת כל זה היא צריכה לעשות בשתי ידיים בלבד.
המלאך היה המום מן הדרישות
"שתי ידיים בלבד?!.... בלתי אפשרי!
וזה רק הדגם הסטנדרטי?
לדעתי זו יותר מדי עבודה ליום אחד...
חכה למחר כדי לסיים"
אין סיכוי! השיב אלוהים
"אני כל כך קרוב לסיום וזו גם היצירה האהובה עלי ביותר
אני עושה אותה מכל הלב!
היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה והיא יכולה לעבוד 18 שעות ברציפות"
המלאך התקרב ונגע באישה...
"אבל אדון עולם, היא כל כך רכה... "
"היא אכן רכה" אמר אלוהים.
"אבל עשיתי דגם מיוחד, אין לך מושג איזה כוח סיבולת יש לה ואיזה הישגים היא יכולה להשיג."
"היא תהיה מסוגלת לחשוב?" שאל המלאך
אלוהים ענה:
"היא לא רק מסוגלת לחשוב, היא מסוגלת להפעיל היגיון בצורה יוצאת דופן והיא גם מסוגלת לנהל משא ומתן"
המלאך נגע בלחיה של האישה ואמר
"יש כאן סדק..."
"אמרתי לך שאתה מנסה לשים יותר מדי דברים בדגם אחד"
"זה לא סדק... זו דמעה"
תיקן אותו אלוהים
"למה צריך דמעה?" שאל המלאך
ואלוהים אמר:
הדמעות הן דרכה להביע את שמחתה, את עצבותה, את איבוד האמון, את אהבתה, את בדידותה, את סיבלה ואת גאוותה."
זה מאוד הרשים את המלאך
"אתה ממש גאון אדוני, חשבת על הכל.
האישה היא יצירה ממש מדהימה"
אכן כן!
לאישה יש כוחות שמפתיעים את הגבר.
הן מסוגלות להתמודד עם קשיים, נושאות נטל כבד מאוד, אבל יש בהן המון אהבה ואושר.
הן בוכות כשהן שמחות וצוחקות כשהן עצבניות.
הן נלחמות למען אמונתן , מתנגדות לאי צדק.
הן לא מקבלות את התשובה "לא" כשהן משוכנעות שישנו פתרון טוב יותר.
הן מונעות מעצמן, על מנת להעניק למשפחתן.
הן הולכות לרופא עם חברה שפוחדת ללכת.
הן אוהבות אהבה שאינה תלויה בדבר.
הן בוכות כשילדיהן מצליחים ושמחות כשחבריהן משיגיםח השגים.
הן שמחות שכהן שומעות על לידה או נישואין.
ליבן נשבר כשחברה הולכת לעולמה.
הן סובלות על אובדן אנשים קרובים ולמרות כל זאת, הן חזקות גם כשנדמה להן שאפסו כוחותיהן.
הן יודעות שנשיקה או חיבוק יכולים לרפא לב שבור.
אבל יש לאישה פגם אחד.
היא שוכחת את ערכה.
<נשים יקרות, אני מתה עליכן ומרגישה שכל אחת ואחת מכן כלכך מיוחדת.
כלכך חבל לי שאתן נעלמות לי לאט לאט, אני מקווה רק שאתן לא נעלמות גם לעצמכן.
מאחלת לכן המון אושר, וכמה שיותר חיוכים על הפנים ושלעולם לא תשכחו את ערכן>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
