בימים האחרונים אני מרגיש קשיים בנשימה.
בתחילה חשבתי שזו מחלה הממאנת לעזוב אותי לנפשי.
אז לקחתי תרופות ומשככי כאבים. אבל הם רק הפסיקו את החום והשכיחו במעט את הכאב ולאחר זמן מה חזר הכאב. חזק מתמיד.
כמו אבן ריחיים ענקית על החזה, לא מצליח לנשום עמוק, להחדיר אויר בכוח לריאות. היא לוחצת ולוחצת, מדביקה את גבי לרצפה, קושרת בלולאות את ידיי ומצמידה את ראשי לקרקע.
נשימה אחת עמוקה, מנסה שוב, ללא הועיל. משחרר במעט את הלחץ החוזר אלי במכה אחת ארוכה, מאיימת, מענישה.
צועק שיעזרו, שימשכו, שינשימו. שירימו את האבן מהחזה.
**
בְּמוֹ יָדִי
"זה צו הגאוה: במו ידי..."
(מתוך שיר - - )
אֶת דַּלְתוֹת לְבָבִי אֶנְעַל,
הַמַּפְתֵּחַ הַיָּמָּה אֶזְרֹק –
פֶּן חָרוֹד יֶחֱרַד הַלֵּב
לִקְרָאתְךָ, לְקוֹלְךָ מֵרָחוֹק.
וְהָיוּ בְּקָרַי אֲפֵלִים,
וְהָיוּ עֲרָבַי – אֲנָחוֹת,
וּמִכָּל תַּנְחוּמַי אַךְ אֶחָד:
כִּי יָדִי עוֹלְלָה לִי זֹאת...
י"ח חשון תרצ"א
רחל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קָאָת