UnDeR ThE SeA
החיים מנקודת מבט אחרת.
או שלא (: |
| 12/2007
היא לבד
בגלל שהמוזה ישבה עליי אז החלטתי לכתוב עוד פוסט , הפעם מיוחד..
היא מחקה את מה שהיא רשמה על החול כאילו לא היה קיים , הסתכלה אל הגלים וידעה ששם מקומה.
היא החלה ללכת בצעדים קטנים ומהוססים , התקרבה אל הים עוד צעד ועוד צעד.. היא הרגישה איך היא משאירה את העקבות על החול החם.
היא לא הביטה לאחור , חששה , היא עצמה אפילו לא ידעה ממה , רק המשיכה ללכת והיא הרגישה כאילו סכינים ננעצים בכפות רגלייה. ניגבה את הגל הקטן שזלג על לחייה , נעצרה. היא הרגישה צורך להביט לאחור , היא התאפקה אבל לא הצליחה.
היא נכנעה , הרגישה כאילו פשעה , היא הבטיחה לעצמה ובכל זאת , היא הסתכלה לאחור כמעט ולא מרגישה את הכובד שעל כפות רגליה , החלה לרוץ , לרוץ חזרה.
היא הרגישה איך נשמתה חוזרת אליה , רואה את ההזדמנות השניה , היא רואה את עצמה שבה אליה , חשבה שתוכל לחזור להיות מאושרת. היא מתחילה להאט את הקצב , הרגישה שמשהו חסר לה..
היא לא יכלה להביט שוב לאחור , זה מסוכן מידי , זה מתיש מידי. היא רצה בכל כוחה והגיעה למבוי סתום , חדר שחור.
אכזבה חדשה , סוף מוכר , היא הבינה לאן היא חזרה.
מתמוטטת להם שוב בין הידיים עם השמלה הלבנה שהיא תפרה והפרחים הצבעוניים שקטפה , מביטה לאחור ומבינה שאין כבר דרך חזרה. מסתכלת בפעם האחרונה לבדוק את השטח ונזכרת שהיא לבד.
כל מה שבנתה התפרק לה בין הידיים אפילו הסוף שתכננה לעצמה לא יצא כרצונה ,
הגורל לא בידינו , מה שצריך לקרות יקרה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-the little mermaid-