הנחתי את הפתק על השידה. הדמעות גדשו את עיניי. יצאתי מהחדר, והידקתי את מעילי.
הקור ברחוב היכה אותי. הוא חדר אל עצמותיי. הצמרמורת השתוללה בגבי וסנטרי רעד. נכנסתי אל החנות וידעתי בדיוק מה אני מחפשת. אני מוכנה לעשות הרבה מאוד דברים כדי לקבל את הגבר הזה. אבל להידבק במחלות זה לא אחד מהם. כדי להקל מעט על עצמי, בחרתי בטעם תות. שילמתי בקופה וחזרתי אל המוטל.
הקופסא בתוך השקית, עקביי נוקשים על המדרכה. הרגשתי את המבטים ננעצים בי, מפשיטים אותי. נכנסתי פנימה. נעמדתי מול הקבלה.
"רוברט.." הוא הרים את עיניו.
"תיכנסי" הוא אמר בקצרה ונשען אחורה בכסאו. עקפתי את הדלפק ונעמדתי מולו.
"הבנתי שאני צריכה לשלם לך איזשהו תשלום, " אמרתי באדישות והנחתי את הקופסא על השולחן.
מבטו של רוברט נע ממני אל הקופסא. הוא בחן אותי וחיוך עלה על שפתיו.
"פול. בנזונה ארור. הוא יודע למצוא אתכן. יאללה מותק בואי נכנס למטבחון, הוא תכף מגיע."
עשר דקות אחרי כן, שוב בחדר. נכנסת לשטוף פנים ומצחצחת שיניים היטב. לפי הוראות הרופא והאדון.
מביטה בעצמי במראה. זה לא היה נורא כל כך. אני די מרוצה מעצמי. צוחקת בשקט.
הולכת אל המיטה. והוא דווקא היה נחמד, רוברט. שיתף פעולה, לא דרש יותר מדי. מורידה את המעיל ונשכבת. ובסה"כ גם אני די נהיניתי. עוצמת עיניים. והטעם היה לא רע בכלל, גלידת תות טובה יש להם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
