סימון- הצד שלה
"שקרנית! את ילדה קטנה וחרמנית שמרטיבה את התחתונים כשגבר משפיל אותך...." איך הוא מכיר אותי כל כך טוב מבלי להכיר אותי בכלל. הוא משחק את התפקיד כל כך טוב, הטון שלו בהחלט נאמן למילים.
תחושות של חום וקור עוברות בי הלוך ושוב. ואני עוד שרועה על המיטה. מרגישה אותו בוחן אותי, חושב מאיפה לתקוף..
"אני יודע עלייך הכל..איפה את גרה..איפה את עובדת.. וכדאי שתזכרי את זה.." מה? על מה הוא מדבר? הבטן שלי מתהפכת, שרירי הנים שלי נתפסים. אני הולכת לסגור את המשחק הזה. אני אקום עכשיו ואלך. גם אם הוא יתפוס אותי בכוח..
ויזרוק אותי בחזרה על המיטה, או יותר טוב- יצמיד אותי לקיר.
זה בדיוק מה שרציתי. והוא כל כך טוב בזה.
"ברור?" הנהנתי, תשומת ליבי מופנית לראשונה לכתם המתפשט בתחתוניי. אני מנסה לבנות את דמותו מהקול, מהריח, מרעש צעדיו על הריצפה. תתקרב אליי כבר. אני רוצה לטרוף אותך.
קליק. צליל מתכתי. ואיוושה רכה. זה כנראה משהו שהוא הביא.
כאילו שאני מרגישה את נוכחוו מתקרבת אליי, השרירים שלי מתכווצים בציפייה.
ידי השמאלי נמתחה מעלה, ונקשרה אל המיטה. רצועה קרה, חזקה, רכה. עור. הריח שלו מורגש היטב עכשיו.
הוא רכן מעליי כדי להגיע עד קצה המיטה. מישקלו מכביד על גופי, על פניי. העור שלו חם, ידיים רכות. המגע שלו העביר בי צמרמורת. מספיק חזק כדי שאני אבין שההתנגדות היא מאבק מיותר.
תתקרב. תתקרב עוד.
חשתי קשיחות מול פניי. איברו , עוד כלוא במכנסיו, התחכך לרגע על אפי, פי נפתח בלא שליטה, מזמן אותו לחמימות ולחות.
בוא אליי.
"אה אה.... " הוא ברח ממני, שפתיו על אוזני, ידו קושרת את ידי הימנית בצד השני. כן, כן. לא בלי אישור.
כן, אני כלבה מיוחמת.
גופי מכריע אותי וזועק אליו. גבי מתקשת וראשי נמתח אחורה. צווארי כולו חשוף אליו, רומז. אך הוא שומר ממני מרחק. רק אפו מלטף את העורק שלי. אפו ולא שיניו..
ידו עברה על כל גופי, מסמנת לי להירגע. מתגרה. וגופי נח, מציית.
גבי נצמד למיטה. בטני נחה. האגן יורד.
ירכיי נפתחות לבקשת אצבעותיו, הרטובות ומסומנות כעת מרטיבותי.
קרסוליי נתפסים ונקשרים גם הם. שייכת לו עכשיו.
ממתינה בצייתנות למילותיו. פקודותיו.
אין לי דרך חזרה. ואני אוהבת את זה.
"עכשיו, עכשיו נסמן אותך". אם הייתי יודעת למה התכוון, אולי הייתי בורחת אז.