יריש ורכבת ההרים

שלום... קוראים לי יריש ואני אפרסם פה קטעי בלוגיאדה... אז מתחילים:

השכנה המבוגרת אוהבת כלבים, כנראה בגלל שהסיבה כל כך מובנת מאליו, הם הרי סוגדים לה.

כל יום אותה הרוטינה הקבועה, היא יוצאת בבוקר, מאכילה את החתולים, לוקחת גם אותו לסיבוב הרגיל שלו מסביב לרחוב ואז חוזרת הביתה ונועלת היטב את הדלת.

גם אני אוהב כלבים, אולי בגלל שהם כל כך שקטים, לא מצייצים הרבה כשמציקים להם כל הזמן ואני אוהב גם אחת אחרת.. לא אותה... לא בטוח שאני אוהב, אולי סתם מעריץ, כי היא כל כך רחוקה שבעצם אין מושג לגבי רגשות.

למרות שאני זוכר אותה, בחזייה, מחליפה בגדים, לא היה אכפת לה שאני מסתכל עליה, היא כנראה אהבה את זה, את תשומת הלב.

בכלל היא אוהבת תשומת לב, כשעומדת על הבמה אפשר לראות סביבה איך כל מה שמקיף אותה הופך להיות זוהר כמוה אבל בטח שזה רק אני.

בטח שכחה אותי, למרות שלא עבר הרבה זמן מאז ש"נפגשנו" ושרנו בקבוצה.

מאז שיצא לנו לראות אחד את השנייה עברה עליי רכבת הרים מטורפת, עליות ובעיקר מורדות.