לא באנו להנות

היא הושיבה אותי לכתוב ויצאה לעשן את הסיגריה האחרונה של היום. אחר כך היא עברה לידי, הציצה ונזפה בי כבר על השורה הראשונה. אבל זה לא מייצג שום דבר, ובטח לא את הזוגיות שלנו.

איכשהו שוב כל היום עבר לו בריצה, אפילו שניסינו למתוח אותו קצת בהתחלה וגנבנו כמה שעות של הברזה זדונית מהעבודה, כל אחת מהסביבה הממוחשבת שלה. אני מJAVA, היא מדוט נט, אבל זה לא מונע מאיתנו לנהל זוגיות מוצלחת, לא יותר מהעובדה שהיא מרוקאית ואני פולניה עם קבלות.

* בעדה שלנו לא אומרים "פולניה" אלא "פאלניה". חשוב לדייק.

זה לא קורה כל יום ראשון, ממש לא. בסך הכל היא לא מפריעה לי לקום בבוקר ולא מעכבת אותי כלל. למעשה היא בשלבים האחרונים ביותר של "הס-פנ-תעיר" שלה כשאני חוזרת מטיול עם הכלבה. אבל מדי פעם קורות תקלות כאלו ואחרות, ואני נגררת חזרה למיטה עם הבטחות שווא כאלו ואחרות  סטייל "רק עוד חמש דקות" או "אני אכין לך קפה". ברור שאם קמתי עם האנג אובר, כפי שאכן קרה בבוקר הזה, יש פחות מחאות מצידי.

* היא לא קמה עם האנג אובר לעולם. רק כואב לה הראש ויש לה בחילה. זה לא האנג אובר.

** הכוכביות הללו הן ירושה ישירה ממנה, בעודה בחיים, למעשה בזכותן גם נפגשנו, אבל זה כבר סיפור אחר.

אז איכשהו הגיעה השעה שתיים, ואזלו לנו התירוצים, אבל הייתה כזו שמש חורפית ומזמינה, ואנחנו היינו עסוקות כל כך כל השבת שלא הספקנו להנות ממנה כלל, אז עשינו עוד כמה טיולים בחוץ לפני שיצאנו לעבודה.

"היינו עסוקות", בהקשר לשבת קודשנו, אינה מכוונת להיות אימרה בוטה על תרבות ההיי טק או על עבדות בת ימנו.

זו הדרך שלי לומר שפצחנו בסשן ארוך ומייגע של דיונים ושיחות יחסנו לאן וכו.

שמתי לב לאחרונה שאני יכולה לנהל שיחות יחסנו לאן גם  כשברור לי שטוב לי ואני רוצה להישאר, ואף ברור לי שהפרטנרית שלי מעוניינת באותו הדבר. מעטות הן הפעמים שאני מגשימה את המהות הלסבית שלי בכזה דיוק (בכ"ז כבוד למיגדר).

ביקשו ממני להגיב. גם עורכים אותי עכשיו, תוך כדי כתיבה. זו חוויה חדשה ומסעירה שלא חוויתי קודם מעולם.

אני לא ממש יודעת מה לכתוב, מלבד זה שהיום ספציפית אני עייפה וחסרת שנינויות (לא קורה בדרך כלל, מעיד על באגים עמוקים ברמת המיקרו).

אני רק יודעת שיש ימים בהם הנסיעה לעבודה מיותרת בעליל, וזה היה אחד הימים האלה. במקום זה, הייתי צריכה להשאר בבית, לעשות כביסה ולתכנן עוד שיחות יחסינו לאן, עדיף עם התפתחויות מעניינות יותר בעלילה.

אולי אני לא חסרת שנינויות כמו שחשבתי. המממ...

בכל מקרה, נראה לי שכדאי שנבדיל ביננו, כדי שלא יהיה בלבול או ויכוח בין ארור המן לברוך מרדכי. אז אני השחורה והקטנה מביננו (רק בארבעה סנטימטרים, ובכל זאת). והיא הארנבת המשוגעת, קצת מזכירה את הארנב מעליסה בארץ הפלאות. ובצורה זו או אחרת נצטרך להזדהות כאן, ולו כדי להיות מסוגלות להקים מחנות מנוגדים.

היו שלום.