לא באנו להנות

הבטחתי היום את המקרר של לידיד מהעבודה. זה צעד משמעותי בזוגיות שלי.

עכשיו כשנכנסים אלינו למטבח נתקלים בתצוגה מרשימה של מכשירי חשמל, כשגולת הכותרת שלה היא זוג מקררים שעומדים במרכזו. אני חושבת שזוג ברווזים מנדרינים הם סמל לרומנטיקה, אבל מקררים ממש לא מיצרים את אותו האימפקט.

היא הביאה איתה מקרר גדול חדש ויפה. עד עכשיו הייתה לי בלעדיות על מוצרי החשמל בבית- טוסטר אובן, מגבר, תנורי חימום,טלוויזיה.. תכולת דירה של מישהו שחי לבד כבר כמה שנים. קיבלתי בשמחה את כל הספרים והדיסקים שהגיעו איתה במאות, התפעלתי מאוסף הבובות הדובים ושאר מיני ירקות, ואפילו נתתי לה את כל המגרות בארון שיהיה לה מקום לנעליים שלה.

ואין לי מה להגיד , המקרר שלה אכן גדול יותר וטוב יותר, ומקרר זה לא טלוויזיה, אי אפשר לשמור אחד ,"פייר" בארון.

ואז הגיעה השאלה הבלתי נמנעת,  קרי "ומה יקרה אם ניפרד?"

אני לא יודעת כמה אנשים אכן שומרים תוכנית ב' במגירה לכל מיני מקרים של פרידות אובדן כושר עבודה, או מצבי חירום אחרים.  אני לא מאלו. לי יש תוכנית א' בלבד שכוללות את כל התרחישים הפסימיים האפשריים. תוכנית ב' שלי מטפלת באירועים משמחים, והיא די פשוטה – כשנגיע לשם נתמודד.

• אני חייבת לומר שלא יצא לי להפעיל את תוכנית ב' כל כך הרבה פעמים.

 אז מעיפים את המקרר. הייתי רוצה לומר שלא ישבתי וחישבתי את העלויות של הפרידה האפשרית א אי פעם תתרחש אבל זה לא יהיה מדויק. העלמתי עין מהטוסטר שלי שהועף (במילא הוא מקצר), ומהטלוויזיה (כי שלה גדולה יותר ושלי היה מקום בארון), ובסך הכל מצאתי שאני אצליח להתמודד עם זה. אבל המקרר הרג אותי. כאן הייתי צריכה להסתמך על העובדה שיש סיכוי שנישאר יחד.

אני אסביר: זה כמו שמישהו  יבקש מכם לזרוק 3000 שקל לפח כי לו יש את הכסף הזה ותוכלו להשתמש בו.  מתי תזרקו את הכסף או- למה בעצם.

אולי הגיע הזמן ליוזמה חדשה- מחסן של רווקים שנכנסו לזוגיות,שאפשר להשאיר שם ציוד לתקופה לא מוגבלת ולקבל  אותו בחזרה ברגע שמוכיחים רווקות חוזרת. 

אבל את המקרר שלי אני בכל זאת מוסרת, ומודה בפני עצמי אולי לראשונה שיש סיכוי שעדיין יהיה לי מקום לשמור בו את החלב למרות הכל.

לא רע.