אני די חדש בעניין הבלוגים... פשוט מקום טוב לכתוב מבלי להזדהות..מן מסכה על הרגשות, הרי גם מפניהם אנו מסתתרים ובטוח מסתירים מפני אחרים.
בכל מערכת יחסים בריאה יש GIVE&TAKE בין הזוגות. יש דיאלוג ודו-שיח ואף ריבים שמביעים לפיתרון זמני של הבעיה או אפילו לפיתרון קבע.
אבל, יש מערכות יחסים שבוא אחד הצדדים יותר דומיננטי והוא/היא הם שמחתיבים את קצב הזוגיות.
הכל לגיטימי כל עוד זה מוסכם על בני הזוג.
מה קורה אם הזוגיות שמתחילה כמערכת יחסים שיוויונית שבוא לשני בני הזוג יש את היכולת והרצון למשוך את מערכת היחסים למרבדים אחרים, הופכת למערכת דומיננתית כאשר נוספת לתמונה גורם זר המנתב את המערכת לכיוונים שונים מאלה שאחד מבני הזוג רוצים...
נישמע מתוסבך ולא מובן...אני יודע, גם לי הכל מוזר וחדש...
שהכרתי את בת זוגתי לחיים הכל נראה ורוד והעתיד נראה יותר טוב מתמיד.
אהבה פרחה משני הצדדים ואחרי 3 חודשים לארך עברנו לגור בדירה שכורה.
החיים התנהלו על מי מנוחות וגם עם היה ריב היינו עוברים אותו וממשיכים הלאה... כמו רוב הזוגות (אני מניח).
אחרי שנה ביחד הזדמן לנו לעבור לדירה ללא צורך לשלם שכר דירה (דירה מהמשפחה...) וכך עברנו מדירת חדר קטנה לדירה גדולה ונוחה.
שוב הכל פרח והזוגיות (גם עם סבלה מקשיים) המשיכה לתפקד.
הבעיה החלה כאשר הוחלט ע"י זוגתי להביא כלבה הביתה. הויכוח הראשון בנושא היה על גודל הכלב. אני רציתי גדול (גולדן/לברדור) וחברתי רצתה קטן (פאג סיני).
לאחר מספר ריבים וסולחות אני החלתתי לותר ולקחת כלב קטן. (סמרטוט # 1)
הסברתי לזוגתי על אפשרויות הגידול והנחנו מספר חוקי יסוד לאופי גידול הכלב. (לי יש ניסיון עם כלבים).
כמובן ברגע שהכלב הגיע כל מה שנאמר וסוכם ביננו עף ישר מהחלון.
זוגתי החלה לפנק את הכלבה בצורה יתרה, ולי לא נותר אלה להתבוסס במיצי המרה שלי (סמרטוט # 2).
יש שישאלו, מדוע לא אמרתי או שיניתי או התערבתי בעניני החינוך, ובכן ניסיתי אבל זה גרר ריבים איומים ואף נתק בתקשורת כאשר ברגעי השפל בסוף אף עזבתי את הבית.
לאחר שוב סשן של דיבורים הוחלט שנלך לטיפול זוגי.
הטיפול נמשך תקופה שבמהלכה נפתרו בעיות התקשורת אך לא בעית הכלבה.
לאחר מחשבות רבות ביני לבין עצמי, החלטתי לעשות צעד אחד אחורה ולתת לאישה לעשות מה שהיא רוצה עם הכלבה.
התוצאה לא איחרה לבוא.
הכלבה ממש מפונקת. היא כל הזמן רוצה תשומת לב, כשהיא לא מקבלת אותה היא נובחת, מיללת ולבסוף אף מקבלת טנטרום ומתחילה בהרס של חפציה (כבר הרסה 2 כריות/מיטה).
האישה רואה את הנעשה ובוחרת להעלים עין ולא לעשות דבר.
אין לי כוח לריב ולא להתווכח איתה. כבר החלטתי שאני מהכלבה מתנתק, כלומר אני יוציא אותה כשצריך, יאכיל אותה ויעזור לאישה בכל מה שהיא צריכה , אבל לא יהיה קשר של חיבה ורחוק מאוד מקשר של אהבה (מהכלבה)...
בזמן האחרון החלה הידרדרות גם ביחסים שלי ושל זוגתי. התקשורת ביננו פחתה ומדברים רק על מה שצריך...
אהבה נישארה ולא תעלם.
אני פשוט סמרטוט!!!