Was I insane? אני עדיין מנסה לברר. היום: ה-10 באוקטובר 2002. המקום: בקו"ם. האירוע: עודד מתחייל. לא חשבתי אז, עד כמה ההחלטה הזו הולכת להשפיע על החיים שלי. טוב, אז החלטנו להרשם לעתודה בכיתה יב'. מדוע "החלטנו" ולא "החלטתי", וודאי תשאלו? כי ההורים שלי מאוד לחצו לכיוון. מה גם, שהאלטרנטיבות לשירות רגיל לא היו מלבבות במיוחד, אולי נאשים את הפרופיל הנמוך שלי? לא ממש רלוונטי.
וחלפו להן ארבע שנות לימודי הנדסה באוניברסיטת ת"א. לא יכול לומר שנהניתי, אבל החופש, העצמאות וכל החיים הסטודנטיאליים עשו לי רק טוב. והנה הגיע היום המיוחל (או שלא): ה-3 באוקטובר 2006. תאריך החזרה לשירות. השיבוץ: חמ"ן. וואו, איזה כיף, חשבתי, גם חיל איכותי, גם הרבה הומואים. מה כבר יכול להיות רע? :)
הגעתי ליחידה. ומשם - קורס קצינים (לו אני עשוי להקדיש פרק נפרד), ומשם חזרה ליחידה. וכבר כמעט 8 חודשים שם בתפקיד. ורע לי. למה רע? נתתי צ'אנס, ועוד אחד. ועוד כמה בדרך. חפיפה מתסכלת, כמה ימים בשטח כחלק מהתפקיד, קורס מקצועי, פרוייקטים, מחשב, מצגות, ועוד מחשב, ועוד דיון, ועוד שניים, ועוד שיחת צוות, ועוד צעקות של הראש צוות, ועוד פגישה אישית עם הרמ"ד. ודי. די. נמאס.
האם אני דפוק? נראה לי שלא. אני חושב שאני בחור נחמד, וגם מוכשר, לרוב. חסר מוטיבציה בהחלט. אבל הפוטנציאל קיים שם Somewhere... האם לוותר על התפקיד? האם לתת עוד צ'אנס. האם לבקש תפקיד לא-טכנולוגי? כבר אין לי מושג האמת.
חבל שאין תקן לקצין תיקשור ביחידה... :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: