א*נ*י

פעם שנייה פתחתי בלוג, בראשון זלזלתי...הפעם אני אתמיד בזה, אני מקווה =]]

סיפור - יום שבת בבוקר שמש, נו כמעט כל שבת זה ככה...

האמא במיטה קוראת עיתון, הבן הגדול(20) במיטה רואה טלווזיה, האבא יצא לטיול אופניים כמו כל יום שבת שנוסע לו עם חברים 40 ק"מ...והילדה(17.5) אצל חבר שלה, מגיע השעה 11 וחצי בבוקר האמא מתקשרת לבת שלה עם דמעות שאפשר פשוט להרגיש אותן דרך הטלפון. "מתוקה שלי בואי הביתה מהר קרה לנו אסון, בואי בואי אני מחכה לך"

הילדה קמה, העירה את חבר שלה ונסעו בשיא המהריות הביתה, בכניסה לבית הילדה מעבירה לעצמה סרטים ששום דבר לא קרה לכלב שלה, ששום כלב לא תקף אותו...

הילדה פותחת את דלת הכניסה, רואה את אמא שלה ו2 חברות הכי טובות של האמא יושבות על הספה בסלון, עינייה של הילדה מתמלאות דמעות ושואלת בצעקה קטנה "מה זה שבעה?" 3 הנשים התקרבו אלייה והאמא אמרה "סוג של..."

הילדה פשוט איבדה את עצמה לרגע ושאלה בחוסר וודאות ותחושה "מי?"

"זה אבא"ה אמא פשוט התרסקה מבכי,הילדה נפלה לרצפה בלי חוש כיוון בכלל, וצעקה "לא לא זה חלום" והאמא אומרת לה "לא מתוקה שלי זה סיוט, לא חלום" הילדה באמצע בכי היסטרי צועקת "אבא לא לא זה לא נכון", קמה לרגלייה מעיפה את כולם ממנה ורצה לצד השני של הסלון, עומדת במפינה ולא מבינה מה נפל עלייה, כל העולם התרסק לה מול העיניים בלי הודעה מוקדמת, שום דבר! "הילדה איכשהו נרגעה ושאלה "אמא איך?!" 

"זה היה דום לב מתוקה"...

הילדה זאת אני...