לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גאווה ודעה קדומה


אישה שקרית מיטה מקרית למי אכפת. מרגישים נבגדים בחלוף השנים. כי עם הזמן הכל חולף.

כינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2009


בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות
את אוניות הצער טובעות בים גדול של תקוות קטנות ויין
בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות
מלאכים בשמי העיר הזאת
אלוהים לא מוותר עלינו עדיין.

אז מה בינתיים? על הברכיים.
קרוב לאדמה, רחוק מהשמיים
צמוד אליך, בינתיים.
נכתב על ידי , 14/9/2009 23:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

הריח של הגשם שירד לפנות בוקר נשאר על הידית של הדלת,על המעקה,על הגג של האוטו וזה נתן לי להרגיש מין תחושה של סיפוק לפתוח איתה את היום.

נזכרתי שאתמול חברה שלי אמרה לי "את טובה מידי,את צריכה ללמוד להיות ביצית" כשספרתי לה שכולן בגדו בי.

היא חושבת שאני צריכה להיות רעה,שאני טובה מידי,אבל דווקא הימים האלה מביאים אותי לחשוב שאני רק צריכה להיות טובה יותר.

פתאום אני לא כועסת על אף אחד.אני גם לא עצובה או שומרת טינה על מה שעשיתן לי.

פשוט לא אכפת לי.אני רוצה לעשות טוב וכך יהיה לי הרגשה טובה.אז מה אם כולם כולל כולם הם כפויי טובה,

אני עדיין יכולה לתת מעצמי כי אני יודעת שלאחרים אין שום דבר טוב שהם יכולים להביא לי בתמורה.

 

הגשם נתן לי את הצורך של טיהור הנפש.כבר לא חושבת מחשבות רעות על אף אחד,כבר לא צריכה כלום,

כבר אוהבת את מה שיש .

 

 

אני

נכתב על ידי , 13/9/2009 20:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

שוב דחייה ממקום לא מובן מאליו,ופלא..אני כבר לא ממש מתרגשת.כל הנסיונות החוזרים ונשנים כבר לא מעניינים אותי,במובן הרגשי אני לא זקוקה לכלום מאף אחד,ובמובן הנפשי זה ממש מפליא אותי.

נראה שאני תמיד אפתיע את עצמי.כל יום מחדש.

שוב הכל מתהפך מצד אחד למשנהו והכל ממשיך בדיוק כמו שהיה..אני זו שפשוט לא לוחצת יותר.

לא צריכה כלום,לא מבקשת כלום.

יכול להיות שאני לא פסיכית שזה פשוט משבר גיל ההתבגרות של תקופת ימי הולדת 12 שנתקעו בי.ממילא,תמיד כל החרא עוצר כאן.

עכשיו אני לא מקדישה מחשבה לשום דבר.לא יותר ממה שצריך,בכל אופן..

אני פה ואחר כך שם,לא מתיימרת להציל איזה אושר נסתר ולא להסתדר עם אף אחד.

אני לא מסתדרת עם אף אחד מהסיבה הפשוטה שכולם אטומים.אני לא מתביישת להגיד את זה.תמיד כולם חושבים איזה צביעות איזה צביעות..אני במקום טוב יותר.הייתי מקובלת בעולם הזוי של צבע מרוח על הפנים וזה תסכל..עד שהעפתי את כל מי שלא מספיק טוב ומוסרי (כמעט כולם)ונשארתי עם האנשים האמיתיים יותר(כמעט אף אחד)

אבל העיקר שאני שלמה עם עצמי ועם האמת שלי אני יודעת שיום אחד הכל יסתדר ורק מי שראוי לקרבתי יהיה שם.

עכשיו אני כותבת שטויות ומורחת את הזמן בשביל לא לגעת בשאלון הזה שאני כל בגרות נכשלת בו..

 

נכתב על ידי , 10/9/2009 20:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

איזה נפלא וכיף זה להיות מאחורי הכל,מאחורי כולם.

 

"כמעט כמעט אני מרגיש כמעט

זה רגש מזויין אבל למי אכפת?

כולם עכשיו לשים את ימין על הפנים..

להסתכל עמוק האושר הוא בפנים

ולהחזיק חזק קרוב אל החזה

אתה חייב קצת לשחרר את הדבר שאתה הכי רוצה.."

 

 

*רשיון נהיגה

*פסנתר..

*חדר שינה

*מועד חורף

*פסיכולוג

 

 

נכתב על ידי , 9/9/2009 23:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,918
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsapir-lo. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sapir-lo. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)