כשהאמת משקרת.

כ"כ קשה לי בתקופה הזאת.

אם הכל תקופות,

כמו שאני אמרתי,

כמו שאתם אמרתם,

אז למה התקופה הזאת לא נגמרת ?

יש כזה דבר תקופה שנמשכת לנצח ?

הלוואי והיה מי שיענה על כל השאלות שלי .

נמאס לי .

ממנו,

ממני,

מהם.

נמאס לי כבר שכל החיים שלי יהיו מושפעים על ידי בן אדם אחד.

נמאס לי שאם הוא מתנהג אלי חרא ,

אז כל החיים שלי יהיו חרא.

ואם הוא מתנהג אלי טוב ,

אז פתאום החיים שלי טובים .

הכל תלוי בו .

אני נזכרת בתקופות שרק התחלתי לאהוב אותו.

אני מסתכלת אחורה בבלוג, לחודשים הקודמים .

אני רואה , שלושה ימים אחרי שהתחלתי לאהוב אותו ,

כתבתי פוסט על כמה קשה לי ועצוב לי ואני רוצה לשכוח אותו.

והיום אני צוחקת על עצמי.

איך תוך שלושה ימים התייאשתי.

איך תוך שלושה ימים כבר לא רציתי לאהוב אותו יותר.

ואני מעריכה את עצמי ומעריצה את עצמי על זה שכבר שבע חודשים שאני אוהבת אותו.

שכבר שבע חודשים, אני קמה כמעט כל יום עם רצון לשכוח אותו.

שכל יום אני אומרת לעצמי, אולי היום יהיה אחרת.

ושוב מתאכזבת.

שכל יום אני רוצה שיהיה טוב יותר ,

אבל הכל אותו דבר.

סבל.

סבל סבל סבל.

חוץ מהתקופה שהיינו חברים,

הכל היה סבל.

אני מתייאשת, כואב לי, אני נשברת.

מבפנים.

מבחוץ ? הכל אותו דבר.

אותה שיר, אותו חיוך מזוייף, אותם צחוקים מזוייפים.

אותה  שיר המזוייפת.

וכנראה שהיא תישאר כזאת ,

עד שאני אשכח אותו.

ולא נראה לי שזה יקרה בתקופה הקרובה \:

אני לא מסוגלת יותר לחשוב עליו ,

לשמוע את השם שלו עושה לי רע.

אני מדחיקה ,

מנסה לפחות.

והכל חוזר בחזרה.

במחשבות.

אז נכון, הבטחתי לא לדבר עליו יותר.

לשמור את הכל לעצמי, להמשיך הלאה.

אבל זה בכלל לא עוזר.

אז אני לא מדברת עליו,

מה זה נותן לי, אם הוא לא יוצא לי מהראש?

אם הגעתי למצב של להכאיב לעצמי בגללו?

לאבד את הראש?

לבכות עד שכואבות לי העיניים ויש לי סחרחורת?

להינעל בחדר בלי אוכל ושתייה כמה שעות,

ולבכות?

לקחת מספריים ולגרום לעצמי לאבד דם מהגוף?

ובגלל מי ,

בגלל מה ,

בגללו .

הכל בגללו.

פעם אחת שאני מאשימה מישהו אחר, שהוא לא אני.

כי גם לי מותר .

נכון, טעיתי.

והרבה.

אבל שילמתי על הטעויות האלה, מחיר יקר.

איבדתי את האופי שלי,

את השיר שאני אוהבת.

יותר נכון אהבתי.

שכולם אהבו .

אהבו .

כי אין יותר שיר כזאת.

וכנראה שלא תהיה.

לפחות לא עד שהוא יצא לי מהראש.

וכשאומרים לי,

שאין דבר כזה לא יכולה,

יש דבר כזה לא רוצה ?

במקרה שלי יש דבר כזה לא יכולה.

כי עד שאני מגיעה למצב של רצון מלא לשכוח אותו,

ואני מתחילה להיות בקטע חדש עם מישהו חדש,

איכשהו הוא חוזר, פתאום הוא מתעניין, פתאום הוא מתנהג יפה,

ופתאום בבום הכל חוזר.

איבדתי את עצמי.

איבדתי נוזלים מהגוף,

איבדתי דם,

איבדתי אופי,

איבדתי תמימות,

איבדתי חברים,

איבדתי את כולם.

איבדתי יותר מדי בגללו.

גם אותו איבדתי.

רק חבל שלא לגמרי.

חבל שאני לא יכולה לאבד אותו גם במחשבות.

כמה קשה לשכוח.

המשפט הזה :

"רבות הדרכים לאהוב אותך, ארוכה ביותר הדרך לשכוח"

כל כך נכון.

כל כך.

לא ידעתי אפילו לאן אני נכנסת כשהכרתי אותו.

אם הייתי יודעת, לא הייתי נכנסת.

שונאת את זה.

שונאת אהבה.

שונאת לאהוב . 3 \ >

ובקשה קטנה ,

אל תגידו לי שהגיע הזמן לשכוח.

כי אם תגידו את זה, סימן שלא הבנתם כלום מהפוסט הזה.

אי

אפשר

לשכוח.

"כמה שתקנו כשהיינו צריכים לצעוק

 כמה צעקנו כשהיינו צריכים לשתוק

 כמה וויתרנו במקום להלחם

כמה נלחמנו במקום לוותר"

10 ימים יום הולדת . . .