כבר עבר שבוע[או אולי קצת פחות],מאז,הפעם האחרונה שדיברנו.[אני וא'].
אם אני אגיד שזה לא מפריע לי,אני אצא סתם שקרנית.ובכנות,זה כן מפריע לי.לא לשמוע ממנו-מפריע לי.לא לראות אותו-מפריע לי.
לא להיות איתו-מפריע לי.כ"כ הרבה דברים מפריעים לי,ואני לא יכולה לעשות כלום בנידון.
שנינו החלטנו שזה לא מסתדר,בגלל שאנחנו לא נפגשים והכל.
אז מה אני בעצם רוצה?.אני רוצה שהוא יבין,אני רוצה שזה יפריע לו,אני רוצה שהוא יתקשר אליי [למרות,שזה חצוף מצידי לבקש זאת],אני רוצה שהוא יחשוב עליי גם.[ואני גם לא כ"כ במצב שאני יכולה לדעת-אם כן או לא.]
ואתם יודעים מה.[נניח שאתם שואלים],אז אני אכבד את זה שאנחנו לא ביחד.ושהוא לא חייב לי כלום,בשורה התחתונה.
אבל,אני יוכל גם להסתפק עם זה שניהיה רק ידידים.
הוא חשוב לי,וזה לא קשור בקטע של זוגיות.זה בקטע של בן אדם,בכללי.לא יצא לי לפגוש אנשים[אם להיות יותר מדוייקת-בנים] כמוהו.
ואני לא רוצה לחכות חודשים כדיי לדבר איתו-זה יותר מדי זמן.ואני גם לא מצפה שהוא ידבר איתי פתאום,כאילו אנחנו הידידים הכי טובים.כי זה עדיין 'טרי',או משהו.אבל זה לא שבאמת היינו במערכת יחסים.
"
I wake up scared to phone her
Realise I'm a loner in love
It's still the same old story
Tears of morning glory no luck
That's the reason why my life sucks, very much
Being a loner in love "
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
