מאז,שהחלטנו שזה לא הולך ככה.החלטנו גם לא לדבר.
אני לא אומרת,שרציתי בכך,כי הוא עדיין בין האנשים,היותר חשובים,שיצא לי לפגוש במהלך חיי.ואני גם לא יכולה לומר שלא הבאתי את זה על עצמי,כי כנראה לא עשיתי מספיק בשביל שכן יקרה בנינו משהו.וגם,בנינו,כמה תמימה אני יכולה להיות,אם חשבתי לעצמי שנוכל להיות ידידים אחרי כל מה שקרה.אומנם,לא היינו רשמיים.אבל היה משהו.שנינו הרגשנו את זה.אני יודעת.הוא יודע.
הבטחתי שאני יעזוב את זה,שאני אשכח ממנו.ושאני לא אזכיר אותו יותר,אבל איך בדיוק אני אמורה לעשות את זה? .
אני יכולה להבטיח ב100% שהוא היחידי שהרגשתי אליו משהו כזה,ברמה כזאת שאני לא יכולה לתאר אפילו .ברמה כזאת שפחדתי להגיד לו שאני אוהבת אותו ,כי פחדתי להודות בכך .סוףסוף הרגשתי שלשלושת המילים האלה כן יש משמעות.
בהתחשב במערכת היחסים הקודמת*,שהייתי בטוחה שאנחנו הולכים לחיות לנצח.ושאני הולכת להתמסר רק לו (ל-x כמובן).ולא היה לי בכלל בעיה להגיד לו שאני אוהבת אותו,ולא היה לי בכלל פחד בקשר אליינו .
אבל כשאני נזכרת עכשיו,בתקופה הקודמת,בי וב-x,זה מעלה בי גיחוח קל.כי אני מניחה,שזאת הייתה רק הידלקות.
וכמה שחשבתי שזאת כן הייתה אהבה,המקרה העכשיוי שלי ושל א',גורם לי להבין שזאת אהבה.גם אם היא לא ממש מתממשת.
*לאחר חודש*.
אז עבר כבר בערך חודש,מאז הפעם האחרונה שדיברנו,וחשבתי שאחרי החודש הזה אני ירגיש קצת יותר טוב.אבל איך שהו אני לא מרגישה ככה.אני מתעסקת בדברים שפחות מזכירים לי אותו,אבל עדיין אני מרגישה איזה שהו פיספוס בקשר אליינו.
כ"כ בא לי עכשיו שהזמן יעבור מהר.ואנחנו נגיע לקטע,ששוב נדבר כמו פעם .בלי לחשוב על הרגשות מהעבר.
כמה שאני מנסה להדחיק את הרגשות,ולהתכחש להן.אני בטוחה שבאיזה שהו שלב.הן יופיעו וכשהן יופיעו,זה יגיע בבום.
נ.ב,
כמה נחמד,דווקא עכשיו,שאני הכי צריכה את גלידת הוניל האיטלקית,
היא נגמרה . ><. :/
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
clumsy rose