Life is a BITCH, so as I

בנימה של מילים אלו אני פותח את הבלוג. המלים משקפות את ההרגשה שלי, שגם אם מישו יבוא וייקח ממני הכל, האמת שלי תישאר איתי, דבר שאפחד לא יכול לקחת ממני. גם אם האמת שלי לא על פני השטח היא שלי והיא בליבי. השאלה האמיתית  היא האם אתם מסוגלים להתמודד עם האמת שלי. על השאלה הזו אני רוצה שאתם תענו לי, אם תצליחו להתמודד זה רק העתיד יגיד.

 זה הפוסט הראשון שלי בבלוג החדש שלי שאני כבר מנסה לנסח 14518946 פעם ולא מצליח. [לידע כללי].

קצת עליי שתדעו: 

שמי זהר ואני בן 16 מהעיר הרביעית הגדולה בארץ- אשדוד. אני ילד רגיל שעבר טראומות בחייו ורגעים יותר שמחים.

אני די אופטימי אבל יש בי חלק של פסימיות. הפסקתי להאמין באנשים, לבטוח בהם. אני ילד שקשה לו להגיד את מה שעל ליבו. אני ילד שיש בו עודף של ציניות ועודף של משקל. XDD.

אני ילד שחושב תמיד קדימה ונתקע מדי פעם על העבר. אני יליד מזל סרטן ויש לי יומולדת ב-15/07, שומע כל מוסיקה שנעימה לי לאוזן ואני אדם פרפקציוניסט. אני חולה על דברים מצויירים ומת על שטויות.

ואני חמוווווווד. XDD.

 עד כאן על עצמי, אני נסחף שהנושא הוא עליי. XDD.

זה אני:

ועכשיו קצת על הבלוג ועל דברים נוספים:

**כדי להבהיר משהו: לא אכפת לי מכמות כניסות או מכמות תגובות אכפת לי להוציא את כל אשר על ליבי בבלוג הזה.

הבלוג הזה הוא לא הראשון שלי ולא האחרון שלי, היו לי מלא בלוגים ואני לא יכול לספור אותם על יד אחת. כל בלוג כזה נסגר מתישהו מחוסר ייאש או מחסור רצון לכתוב בו. הייתה לי האפשרות לשחזר בלוג ישן ולכתוב בו שוב אבל הרגשתי שאני רוצה התחלה חדשה משמע דף חדש משמע בלוג חדש.

האמת שהגעתי לבלוג החדש לא כי רציתי לפתוח ממחשבה עצמית אלא כי להרבה אנשים שאני מכיר יש בלוג ואני רואה שהוא נקודת המפלט שלהם בשעת צרה, שהבלוג הוא המקום להוציא את מה שיש על הלב .

סטטיסטית להרבה אנשים יש בלוג ברחבי העולם ודרך הבלוג הזה הם מכירים אנשים מדהימים ופחות מדהימים. הרבה אנשים אומרים שאינטרנט זה לא מקום לפגוש אנשים כי מסתובבים הרבה פדופילים ואנסים ברשת [ובעולם האמיתי אין שום אנס, אנחנו בטוחים בני סלע בכלא]. ואני טוען אחרת. עובדה שדרך אתר מעפן בשם "תפוז אנשים" הכרתי אנשים מדהימים שלוקחים לי חלק רחב בלב. לא שאין לי אנשים בעולם האמיתי כאלה, האמת היו לי כאלה 3 מאוד קרובים ולצערי אחד מהם לא רצה להיות חלק פעיל מחיי. אותם 2  שנשארו הם החיים שלי, הם אלו שגורמים לי לקום בבוקר ולחיות, אלו שאני יכול לשבת איתם ולהנות מהדממה והשקט [על זה יהיה פוסט נפרד]..

טוב נחזור לאלו שבאינטרנט [אני נוטה לסטות מן הנושא הרבה], אלו שהכרתי דרך תפוז הם גם הסיבה שאני קם בבוקר והסיבה שאני ממשיך בחיים שלי . 

אותם אנשים שהכרתי בתפוז הם אנשים חמימים וטובי לב, הם אנשים שגורמים לי לחייך בכל שיחה איתם  והם: חגית, עידן, מאור, דור, ליאל, טל, רעות ועוד רבים וטובים. [מצטער שלא רשמתי את כולם, זה לא היה נגמר לעולם].

אני אדבר בפוסט הזה ספציפית על חגו שהביאה אותי לפתיחת בלוג זה [את השאר אני אכתוב בפוסטים אחרים].

את חגית הכרתי במקרה ואם אותו מקרה לא היה קורה אז חיי היו אחרים לגמרי. הם היו מלאי צחוק אבל כל כך הרבה, הייתי מעלה חיוך אבל לא כל 3 דקות.

אני אספר איך אני וחגית הכרנו ומשם הכל הסיטוריה,

אתחגית הכרתי בשיחה עם אור שגורשתי ממנה כי הם דיברו על שטויות של "מבוגרים".

 אחרי השיחה הזו אני וחגו [הכינוי של חגית] לא דיברנו לא זמן מה. הכל השתנה שהצטפתי לקומונה 24760 בתפוז, קומונה מדהימה עם אנשים מדהימים. אני וחגו התחלנו להתכתב בשיחת ועידה של כל הקומונה, ועידה שרעות צירפה אותי אליה. אני זוכר את המשפט הראשון שאמרתי לחגו והוא לא היה "היי" או "אני זהר" הוא היה: "חגית, רק שתדעי לך דרייר זה תחת ולא כוס", חחח כן כן משפט שהוביל לחברות נפלאה.

מאז אותו משפט אני וחגו חברים טובים [לפחות ככה אני מחשיב את זה] ואנחנו כל יום מדברים, על מה אנחנו לא מדברים על בריטני, על שטויות על מוזיקה ועל צחוקים על מיס פיגי ויוצור. [אם אתם רוצים לדעת על מה המשפט, תשמעו את השירהחדש של בריטני ספירס, שיר שולט שנקרא: PIECE OF ME].

קרה מקרה ובשביתה הארוכה שלי נפגשנו, זה היה יום כיף ולא מביך- דיברנו כמו במסנג'ר ז"א צחקנו, צחקנו וצחקנו. על חגו אני יכול להמשיך ולדבר ללא הפסקה כי ככה אני וחגו מדברים ללא הפסקה, 2 חופרים- אני החופר העיקרי.

משפט אחרון על הנושא, אני וחגו שנינו בלונדיניים ואנחנו חכמים,ואפילו יש לנו את אותן מחשבות בראש. מוחעחעחע. [ספוקי].

אני רוצה שתבינו שזה בלוג רגיל כמו כל בלוג אבל בלוג שכותב על הגבול הדק בין מציאות לדמיון, בין רצינות לצחוקים. בלוג שאני אשתף אותו בדברים שיש לי הלב וסתם דברים שבא לי לכתוב כי סתם יש לי חשק לשתף מישהו בהם.

את הפוסט הזה אני מקווה שאהבתם הוא הפוסט הראשון מזה רבים, אני חושב שאת הבלוג הזה אני אקח עד הסוף המר, בלוג שאני אכתוב ממש בקביעות כי אם לא נענע ימחוק אותו.

את הפוסט אני אסיים בשיר,

שיר שאני ממש אוהב ומתחבר אליו. שיר מציאותי שאומר רק אמת.