וואו.

אחרי חצי שנה של מאבק בלתי פוסק, ריבים, דמעות, עצב, כעס ועוד אלפי רגשות.. זה סופסוף קרה.

הללויה!@#$

אז ככה:

יומרביעי הייתי בראש העין.

אלמוגימוג, ליהי, נאפנאפ, רעותי-תותי-מרמלדה, שנוץ, מוק, טוהר'לה והודיושה.

היה פשוט מדהים.

למרות שזה לא הכי הלך לפי התכנית, למרות כל התכנונים.

אבל בכל זאת, לא הייתי יכולה לבקש יותר מזה.

זהו חברים, התהליך כבר בשלבי סיום.

אני עוד לא מאמינה שזה אשכרה קורה.

כאילו שיואו

 -תמונה-

תמונות מראש העין בהמשך.

כלכך באלי לחזור לשם.

להישאר שם לאיזה שבוע.. אם לא יותר.

נ.ב

חחחחח היה כלכך מצחיק.

שנוץ פגשה אותי בתחנת ביניים, ת"א אוניברסיטה.

עכשיו, היא הייתה אמורה לחכות לי ברציף ולמצוא אותי.

אבל זה לא קרה.

אז אני כבר התחלתי להריץ תסריטים בראש:

"עכשיו בטח אני ארד במדרגות והיא בדיוק תעלה.

לאלאלא, אני אלך לקנות אוכל והיא תהיה שם.

לא, אין מצב. אני אלך לשרותים, ואז פ ת א ו ם תצא מאחד התאים."

קיצר, הלכתי לשרותים.

ולא בגלל התסריט, אלא בגלל שמרוב התרגשות לקראת כל מה שהולך לקרות הייתי ח י י ב ת להשתין.

אז אחרי שסיימתי, הסתדרתי קצת מול המראה,

ופתאום היא יוצאת מהתא לידי.

עכשיו, בהתחלה בכלל לא זיהינו אחת את השנייה.

ואז הסתכלנו אחת על השנייה דרך המראה ולקח לנו שנייה לבין מי זאת.

XDDDDD

זה היה פשוט אחד המגניבים.