"   תארי לך זמיר שלא יכול לשיר,

תתאפסי כבר, ילדה.

זה לא סרט, זאת מציאות.

זה לא דמיון, זה רגשות, וזה אמיתי.

את לא יכולה להרשות לעצמך להזניח את זה ככה.

את לא יכולה להרשות לעצמך להזניח שומדבר.

כבר ראית ואת ממשיכה לראות לאן זה מוביל.

תביני כבר שזה לא סרט..

זאת את, שחווה ועוברת הכל.

זאת את שמפשלת ונופלת כל פעם מחדש, ולא איזו דמות.

זה אמיתי..

זה פאקינג אמיתי!

את כאילו נהנת מזה שהמציאות מתפוצצת לך בפנים?

את מתסכלת אותי, ממש אבל.

את לא אבודה בתוך עצמך, ואת יודעת את זה.

קומי, קחי יוזמה.

אחרת זה לא ייקרה, כי אחרים לא לוקחים.

זה תלוי אך ורק בך.

כי זה הרושם שאת משאירה.

וזה המסר שאת משדרת.

וזאת האחריות שאת לוקחת.

ואלה הטעויות שאת עושה, ולא אף אחד אחר.

תעמדי בציפיות, תשלימי עם הדמות שייצרה לך הסביבה.

אין לך משהו אחר כרגע.

דאמ.

ובעצם, איפה אני בכל הסיפור?