לסיפור אין קשר למציאות....
11/06/07
יומן מסע:
היום רכבנו על אופניים.
אני לא יודעת מתי המסע הזה ייגמר, אני רק מקווה שמאוד בקרוב.
"זה יהיה טיול כייפי" היא אומרת לי...
אז כמו שאמרתי אני מקווה שהמסע/ טיול איך שתרצה לקרוא לזה יומני היקר,
יסתיים מהר, אני מפחדת, אני מפחדת שהילד הזה, הגדול, הבריון הזה יעשה את
זה שוב, אני לא רוצה שהוא שוב יכאיב לי, לא בגוף ולא בלב, אני לא רוצה את
אותם צרחות וצעקות כשהוא עושה בי את המעשים האלו, באמת שאני לא רוצה .
אתה מבין?
שלך קים...
15/06/07
יומן מסע:
אני לא מאמינה, הוא שוב עשה את זה, אני לא יכולה להפסיק לבכות,
הדמעות זולגות לי כמו ברז דולף, הכול נהרס, הכול.
כל הגוף כואב לי, הוא כל כך כואב, אני רוצה למות.
אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי!
איפה אני כבר יכולה להתחבא? איפה?
אני לא יכולה יותר, כבר פעם שלישית שהוא עושה לי את זה ואני לא אומרת כלום,
הוא מאיים עליי, הוא מאיים שהוא יודע איפה אני גרה, איזה כיתה, איזה בית ספר הוא יודע הכול.
באמת שכבר אין לי מושג מה לעשות.
שלך קים...
17/06/07
יומן מסע:
אני מפחדת, בחיים לא פחדתי כמו שאני מפחדת עכשיו
הוא אמר שבפעם הבאה זה לא יהיה רק נגיעות, זה יהיה יותר מעשי וקרוב יותר.
אין לי פה פלאפון אפילו טלפון ציבורי אין פה...
אסור לי להגיד כלום במילא, אחרת, אחרת טוב אתה כבר יודע מה יקרה לא?
שלך קים...
20/06/07
יומן מסע:
לא כתבתי כבר כמה ימים, אני יודעת.
הוא די קיים את מה שהוא הבטיח
אני לא בתולה, אנסו אותי.
אני לא יכולה להראות את הפרצוף שלי יותר.
אני כל כך מתביישת.
מתביישת בעצמי, בגוף שלי.
בזה שהייתי חלשה ולא נלחמתי, לא נלחמתי על הכבוד שלי.
לא נלחמתי בו.
אני עיפה מהחיים, אני עיפה מהחיים של עצמי.
שלך קים...
אני ראיתי אותה, ראיתי את אותה ילדה קטנה , חמודה, ראיתי אותה תלויה עם חגורה שחורה
מקטיפה, היא הייתה תלויה על הדלת הראשית של המחנה...
בכיתי כמו מטורף!!
כולם צחקו עליי...
הרי אני בן! מה אני בוכה?!
יש לי טראומה עד היום, ועכשיו אני בבית חולים לחולי נפש, מנסים לטפל בי...
הילד שאנס אותה ועשה בה מעשים מגונים נעצר ולאחר מכן נשפט, ונכנס לכלא נוער למאסר של 3 שנים..
בכל שנה בממוצע מתאבדות 30 ילדות ממקרי אונס והטרדות מיניות...
נ.ב: תודה למעיין, שעזרה לי קצת והעירה הערות וזה... :)
טנקס מעיין ;]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
CookieMonster^^
