עדיין חושבת... מתגעגעת...

לתקופה, לאדם, לרגעים, למה שהיה וכנראה לא ישוב.

לאותה אחת שהייתי פעם

ולא יודעת אם אהיה שוב.

רוצה לשנות הכל

אותי, את הסביבה,

את המקום והאנשים.

לשנות את עצמי חיצונית

כדי להרגיש שונה

מישהי אחרת.

לא יודעת איך לצאת מהדיכאון הזה

להפסיק לבכות.

לתת לעצמי מנוחה,

בלי דאגות, מחשבות...

אם רק יכולתי לחזור אחורה בזמן...

לפעמים אני אומרת את זה כדי לתקן ציון,

משהו רע שעשיתי...

אבל עכשיו... אם רק יכולתי, הכל היה כל כך שונה.

אוף...

איך אפשר להתרגל למשהו חסר...

לחתיכת פאזל אבודה...

ללא לראות מישהו יותר...

איך אפשר להתגבר?...