כל יום אותו דבר...

קמים, בית ספר חוזרים והולכים לישון... לא משהו מיוחד

כל יום מדליקים טלויזיה ורואים כתבות על חיילים שנפצעים ומתים, על חדירה מחבלים ועל קסאמים וטילים...

אולי זה בגלל שהתרגלנו או בגלל שאנשים רגילים... אבל צריך להבין שזה לא משהו נורמלי שכל יום ימותו חיילים חפים מפשע בגלל שכמה מחבלים חודרים למדינה או שאנשים צריכים לחיות בפחד מקסאמים שכל דקה נופלים ליד הבית שלהם...

אני יודעת שלכל מקום יש את החסרונות שלו "בכל מדינה אחרת היו רוצחים אותך כדי לגנוב לך או לחטוף אותך..." כל המבוגרים תמיד אומרים... אבל זה לא מעודד לדעת שעוד שנתיים גם אני הולכת להיות בצבא ולהיות בסכנה... או שאח שלי יצטרך לעבור את זה.

אנחנו בתור האנשים שסתם צופים בטלויזיה תמיד אומרים "אויש נורא מה שקורה פה..." וכאלה... אבל אי פעם חשבתם על המשפחות האלה שצופות בטלויזיה ושומעים שקרה משהו בבסיס שהילדים שלהם משרתים?! לדעת שהילד/ה שגידלת במשך 18 שנה יכול להיות מת/ה? שלא תראה אותו שוב יותר אף פעם והכל בגלל מה? בגלל איזה מחבל, בגלל חובה למדינה...

בשבילנו זה עוד יום רגיל ובשבילם זה היום שמתחיל את הסוף של החיים שלהם...

לפי דעתי לשוב לחיות רגיל כמו פעם אחרי שמאבדים בן/בת/חבר/ידיד/אח... זה משהו בלתי אפשרי.

ומה שהכי נורא שאחרי זה מה המדינה עושה?! כלום! שום דבר! אף אחד לא נוקם את המוות שלך.

סתם משהו שחשבתי עליו ונורא רע לי עכשיו... אני על סף בכי ><

תחשבו על זה...