שמים לב לכמה לא.

לכמה עדיין הפצע פתוח וכואב...

כל כך כואב...

עדיין חושבת עליך, על זה כל הזמן...

כל דבר קטן, אפילו לא קשור

מזכיר לי אותך

רק אותך... בכל מקום...

משפטים שנאמרו בשיחות,

מקומות, אירועים הכל עולה מידי פעם...

זיכרונות כל כך נעימים שמביאים איתם כל כך הרבה עצב...

עדיין מרגישה שכל מה שאני עוברת לא נכון...

שאני אצא עכשיו מהכיתה ואתה תצא מהכיתה ליד,

ותחייך אליי...

שאני אשב במחשבים או מתמטיקה ואראה אותך מקדימה...

הזמן עובר... באמת שכן... אני יודעת.

אבל אני לא מרגישה את זה

אני מרגישה תקועה באותו רגע, הרגע הכי נורא שהיה לי מעולם...

כשאני רואה אנשים ששקועים במצב שלך אני מפחדת...

הייתי מפגרת... לא עזרתי לך ונתתי לך ללכת.

אני לא מוכנה לחזור על אותה טעות פעמיים...

אני אוהבת אותך כל כך...