שוקעת בחול הטובעני הזה שנפלתי לתוכו.
רק יד אחת עדיין לא שקעה...
מחכה שמישהו יבוא ויציל אותה מטביעה...
אפילו אם יצלו אותי, אני די בטוחה שאני אפול לתוכו שוב... אז פשוט...
לפני כמה ימים כשהלכתי לי כמו תמיד,
אתה עמדת שמה... ממש שם, מולי.
עם אותם ידיים גדולות ומזמינות, אותם צמידים, אותו ג'ינס שמתאים לך בצורה מושלמת... הנעליים, החולצה...
הקוצים הגדולים האלה שכל כך אהבתי...
לרגע אחד הרגשתי שאולי הכל היה סיוט אחד ענקי ואתה מולי, מחכה לי, עוד מעט תסתובב ותחייך אליי כמו תמיד...
אבל כשהסתובבת החלום הפך לסיוט ואתה הפכת לאשליה...
אני מתגעגעת אליך...
אם רק הייתי יודעת שכל מה שאמרת באותה פעם שדיברנו היה נכון ואמיתי...
אם רק לא היית מחייך בזמן שהיית אומר את הדברים שאמרת...
הייתי לוקחת הכל הרבה יותר רציני.
אם רק היית יודע כמה דברים הייתי עושה כדי שלא תלך...
הייתי הולכת נגד כל העקרונות והערכים שלי בשבילך...