הרבה פעמים בחיים שמעתי על הערות שנותנים על אחרים. על המראה, האופי, ההתנהגות ופשוט הכל.
אני לא יכולה להיות פה צדיקה ומושלמת שאומרת שגם אני לא עושה דברים כאלו, כי האמת? אני עושה אותם. אני עושה אותם הרבה, ואז אני מצטערת עליהם פשוט.
הגעתי למסקנה כבר לפני כמה זמן שפשוט אי אפשר לצפות מבן אדם להיות מושלם.
כל אחד שונה, כל אחד עושה טעויות, ואז הוא לומד מהטעויות הללו.
לפי דעתי, כל אחד יפה בצורה שלו.
הוא לא צריך איפור, הוא לא צריך תלבושת שתוכיח את עצמו, הוא לא צריך תסרוקת שיער מיוחדת. הוא צריך פשוט להיות הוא.
חשבתי הרבה, ותמיד חשבתי על זה. איך זה שבבעלי חיים נגיד, לא שופטים לפי המראה, ואין כזה דבר יפה או לא יפה.
ואז אני מסתכלת עלינו, בני האדם, וחושבת? מה זה באמת יפה? כל אחד גם ככה שונה. ובמילא לא שופטים את בני האדם לפני מראה..או שכן?
כולם יפים לדעתי, בכל דרך שהיא, אפילו אם אני צוחקת על המראה של הבן אדם, אני באמת חושבת ההפך.
יש לי יציאות, ואני לא מושלמת. אף אחד לא מושלם, לכל אחד יש פגמים.
ופשוט צריך להתעלם מהפגמים האלו.
טל.
שאחרי כל החפירה הזאת, עדיין משום מה שופטת וצוחקת על המראה של אחרים. ובכל זאת מנסה להיראות "יפה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: