וואוו...

אז חזרתי אתמול ב-2 בלילה הביתה.

הערב התחיל ברגל שמאל. ובכלל לא רציתי לצאת..

היינו אמורים להיפגש ב-7 בסוף נפגשנו ב-8 וחצי..

היה הרבה אי נעימויות שאני לא רוצה להיכנס לפרטים כרגע.. בקיצור שנינו התבאסנו ואני כאדם מאוד רגיש התבאסתי פי מליון..

בכל מקרה לאט לאט עבר לי.. ונהננו בסופו של דבר וזה מה שחשוב. היינו ביחד וזה מה שחשוב.

התרגשתי שוב, מחדש, כמו בכל פעם.

וכל הפחדים והחששות התגלו כטעות ואני שמחה על כך.

ואיתך יקירתי?

וואו.. אני בהלם.. אני בהלם מהסרט שנכנסתי אליו וכל כך נלחצתי..

כל כך נלחצתי שמה שעברתי לפני 3 שנים חוזר על עצמו.. זה הפחיד אותי וזרק אותי למקומות לא טובים בכלל.

ועכשיו אני אוכלת את עצמי על כך שהעזתי לפקפק בך.. וזה מכאיב.. אבל גם זה יעבור. ושוב פעם אני שמחה לגלות כי טעיתי.

זאת כזאת הקלה.. אני שמחה דיברתי איתך היום. אין לי איך לתאר לך. פשוט תודה.

אני מרגישה חופשייה..

חלק מזה נובע משיחה שניהלתי עם אמא לפני כמה ימים..

שיחה קשה וכואבת.. והיה לי מאוד מאוד לא נעים..

וגם שיתפתי אותך בזה ואת עודדת אותי ואמרת שאין דבר וזה היה חייב להיעשות..

גם אם זה יחזיק מעמד לשבועיים.. זה שווה את זה.

מה שיהיה יהיה.. מנטרה שהפכה לקבועה אצלי בימים האחרונים.

זורמת עם החיים..

לפחות משתדלת.

פשוט התעלה על המקור!

אני לא מאמינה שיש לי סוף-סוף קצת זמן לקרואאא!!!!

עריכה: 3.1

שעה: 00:32

לא נרדמת.

וכנראה גם לא ארדם.

...