תקופה מגעילה ביותר..

ריב גדול וכואב איתך.. אין לי כבר כוח לזה.. באמת.. אני יודעת שאני לא אוכל לעמוד בעוד משבר כזה.

אבל היופי הוא שממשיכים לחיות, ועולם כמנהגו נוהג.

אני אמשיך לאהוב, אמשיך לכבד ולהעריך גם אם אחרים לא ינהגו כלפי באותה מידה.

השנה הזו אני עובדת קשה על הנמכת ציפיות מהסביבה ולשמור על פרופורציה.

אני מאמינה שיהיה טוב.

"תקופת מבחנים"

סיוט מתמשך.

אחרי חודש וחצי שלא היו מבחנים.. הצטברו דפים על גבי דפים של חומר חדש... את האמת? יהיה קשה לקבל מעל 85.

בעיקר כשהשנה בחרתי להיות חלק ממועצת התלמידים ואני בוחרת להשקיע בכך המון. שנה אחרונה בתיכון-בא לי לעשות משהו טוב ומכל הלב.

כמו כן, יש את ספר המחזור על הראש.. ואם כבר מדברים על זה.. יש לי ציור שהכנתי לדף של המגמה הספרותית שלנו.

ומחר אנחנו צריכים לכתוב משהו למורה המדהימה שלנו ואני מקווה שנספיק לעשות את זה בשעתיים..

בנוסף להכל, ביום ראשון נפגשנו בפעם הראשונה עם הבמאי של מסיבת הסיום שלנו.

הוא פשוט מדהים!

קוראים לו ניר והוא גם שחקן.

הוא ממש מצחיק ומתרגז בקלות.

הוא מכוון אותנו ועוזר לנו לפתח את החשיבה.

ב-21.2 יש לנו פגישה נוספת. וכבר באותו היום עשיתי עם חברה את המטלה שהוטלה עלינו. נשאר רק להקליד ולפתח את הרעיון.

כעיקרון עם כמה שאני אומרת שאני עמוסה ולחוצה..

כך יותר טוב לי.

כך יש לי פחות ופחות זמן להתייחס לכל השטויות ולדברים הפחות חשובים.

יש לי פחות זמן להתעצבן ולהתרגז. פחות זמן להיפגע.

פחות זמן לחפש אשמים ולהרגיש אשמה.

יותר זמן להינות.

כמו שאתם שמים לב חזרתי לצייר.

עכשיו נותר למצוא כוח גם לקרוא.

והאמא הזאת החליטה להרוג אותי היום עם הריחות בבית!!

אין דבר שיכול לעצבן אותי יותר מזה!!

היא יודעת טוב מאוד שאני רגישה לריחות ויכולה להקיא מכל דבר.

אפילו אם אני מחליפה בושם אני יכולה להקיא. זה לא עושה לי טוב.

ועוד כל הריחות נכנסים אלי לחדר. תמיד. זה חדר נאכס כזה..

לא יכלה להגיד שהיא הולכת לבשל דברים עם ריחות חזקים? כאילו מה אני עץ בבית הזה?!

אני אלך לשמוע מוזיקה.. להירגע עד כמה שניתן..