אתמול אמרת שאתה רוצה ליסוע עם חברים לחרמון וביקשת שגם אני אבוא.

אמרתי לך שזה קצת בעייתי כיוון שיש לי כרגע בעיות כספיות.. וזה מאוד קשה גם לבוא לאילת וגם לחרמון שבוע אחרי שבוע.

אמרת שתטפל בזה.

בערב התקשרת וביקשתי ממך לשמוע פרטים על המחירים..

סיפרת לי שלילה עולה 372 ש"ח. אמרתי לך שזה ממש הרבה וזה משאיר אותי עם 150 ש"ח לאילת. מכיוון שהטיסה והנסיעה לשם יוצאים 300 ש"ח ואם מוסיפים את ה-400 של החרמון.. זה ממש ממש בעייתי..

שאלת אותי אם יפגע בי אם תיסע לבד ואמרתי שכן. ומאוד.

בכל זאת אמרת שאתה נוסע.

ופגעת בי.

הרי ביקשתי שלא תיסע..

אחרי שבוע קשה בלעדיך.. שבוע קשה של למידה, עצבים ולחץ... כל כך רציתי להיות איתך בסופ"ש. להירגע, לנוח ולהרגיש בטוחה.

ביקשת ממני לחשוב על זה ולהחזיר לך תשובה יותר מאוחר.

עניתי לך שכרגע אני לא יכולה לחשוב על זה כי יש לי מבחן קשה למחרת..

אמרתי לך אני הולכת לישון ואני אקום מוקדם בבוקר (3 לפנות בוקר) על מנת להמשיך ללמוד..

ניתקנו וסגרתי את הטלפון כי ידעתי שבטוח לא תכבד את הבקשה שלי ותתקשר..

ב-11 בלילה צלצל השעון המעורר שלי.. כדי שאקום לאכול משהו.. אז פתחתי את הפלאפון וראיתי 10 שיחות שלא נענו, ממך. והודעה קולית מאיימת של: "תעני לי.. עיצבנת אותי.. חסר לך שאת לא חוזרת אלי.."

בבוקר כשקמתי התעוררתי כבר ב-6 וחצי כי כל הלילה לא ישנתי..

פשוט בכיתי על כך שאתה לא מכבד את בקשתי.

ומילא זאת הייתה פעם ראשונה.. אבל זאת כבר לא הפעם הראשונה..

שלחתי לך שאתה לא מכבד אותי ואת הבקשות שלי ואני לא מוכנה להמשיך בקשר ככה..

התעצבנת ואמרת שאני לא מעריכה כלום..

השיחה התפתחה לרמה מאוד מכוערת ואני אפילו לא הולכת לכתוב את זה כאן..

פגעת בי כמו שאף פעם לא פגעו בי, אמרת דברים מאוד מכוערים. ואני לא מוכנה שידברו עלי ככה..

אמרת שאני לא מעריכה את כל מה שאתה עושה עבורי.. כשאפילו ביום האהבה לא הבאת לי זר פרחים. אז על מה אתה מדבר בכלל?!

שכשאני אומרת לך שלא תיסע לצפון כי אני צריכה אותך ואתה שם על זה פס.

כשאני מבקשת שנדבר מחר כי אני צריכה ללמוד וגם על זה אתה שם פס..

אז לא מתאים לי. תמצא לך מישהי אחרת שתסבול את זה.

מבחינתי ליסוע לאילת זה צעד רציני ומשמעותי.. אבל כנראה שמבחינתך זה לא.

אני לא הולכת לישון באותה מיטה עם אדם שלא מוכן להקשיב ולכבד אחרים.

אני לא אשן עם אדם שמזלזל בי.

מאוד פגעת בי.

ואני שמחה שהקשר הזה הסתיים.

שלחתי לך הודעה וביקשתי שתגיד לי מה הנזק הכספי שנגרם עקב ביטול הטיסה כדי שאחזיר לך כסף.. ואתה? אתה רק התעצבנת.

פעם נוספת הבנתי שאין עם מי לדבר..

ואם כל כך היה לך חשוב שאני אבוא איתך לחרמון, היית מזמין מקום ולא אומר לי בכלל..

בעיקר כשאתה יודע שיש לי בעיות כספיות ואני לא יכולה לעשות לאמא שלי מינוס בבנק על יציאות.

אתה עובד, אתה יכול להרשות לעצמך. אני לא עובדת ואני גם לא יכולה כרגע..

כל כך פחדת שאני אלך שהנה הלכתי..

כל פעם שאלת אותי שאלות של: אם יבוא מישהו יותר טוב? את תלכי?

ואמרתי לך שלא. כי אם טוב לי איתך ואני רוצה להיות איתך אז אני לא אלך למקומות אחרים, לאנשים אחרים.

וכמו שאתה עושה לי סצנות על ידידים שלי, גם לי מותר לעשות סצנות לך.

לפחות ככה חשבתי. עד שהיום גיליתי את המציאות המרה.

שאתה חושב שמגיע לך הכל.

ועוד מאשים אותי.

במקום להעריך שהבחורה שלך לא שותה ולא מעשנת.. כמו שהערכת בהתחלה..

עם הזמן בכל הכוח ניסת לשכנע אותי לשתות.. ולא, זה לא ילך, לא לך ולא לאף אחד אחר.

עם כל הסיפורים שסיפרת לי על הבחורות שהיו לך וששתו ועישנו ועשו שטויות ובסוף גמרו במיטה עם מישהו אחר..

חשבתי שתעריך מישהי איכותית.. כמו שהית אומרת בהתחלה..

כנראה שהמילים האלה נעלמו ולא נותר מהן ולו זכר קלוש..

אנחנו חודש וחצי ביחד.. וחווינו יותר משברים מזוג שביחד שנה.

כנראה אנחנו באמת לא מתאימים..

ומי שזוכר רציתי להיפרד ממנו כבר לפני שבועיים.. אבל אמא אמרה: תני לזה עוד חודש.. כי היא ראתה כמה קשה לי וכמה התאהבתי בך..

אז עצוב לי.. ונהרס לי היום המבחן...

והתקררתי.. שתיתי היום בבית הספר 10 כוסות תה.. ומלא אקמול.. והתחלתי גם להתעטש.. וזה כבר לא טוב...

אני לוקחת לעצמי חופש רביעי- חמישי, בשישי לא לומדים ושבת זה שבת.. אני אלך לרופא להוציא אישור מחלה..

אנסה לנוח לי בבית, לאזור כוחות וללמוד למבחנים שיש שבוע הבא..

ולקוות.. שהלב יתאחה במהרה.. כי למרות הכל עצוב לי.

לפחות למדתי הרבה מהקשר הזה.. ובעיקר.. בעיקר על איך להיפרד.

כי אני לא יודעת להיפרד וזה תמיד מאוד מאוד טראומטי וקשה..

גם הפעם זה קשה.. אבל עוד שלב שאני צריכה לעבור.. הפעם אני לא מאשימה רק את עצמי כמו בהרבה פרידות אחרות..

הפעם אני מאשימה גם אותך.