השעה עכשיו 01:01

רמת העייפות 11 מתוך 10

הראש עובד שעות נוספות.. השינה ירדה ל-5 שעות ביממה.

מצב ההדחקה על ON

כמה זמן עבר? חודשיים או אולי אפילו שלושה?

הפסקתי לספור. 

השיר שמתנגן ברקע:  (קישור) It's not over

המחשב סגור.. אני במיטה מנסה להירדם.. ופשוט לא מצליחה.

הפלאפון ביד, נכנסת לאינטרנט ומחליטה שאולי אכתוב..

הרבה מחשבות עוברות בראשי ואחרי כל כך הרבה זמן אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל.

אם אגיד שאני מתגעגעת אז אשקר כי זה כבר מעבר לגעגוע. 

אם אגיד שעוד לא עיכלתי את אותו ערב, לא אשקר כי עד עכשיו אין לי כל כך מושג מה קרה ואיך קרה.

רק זוכרת שהתקשרתי.. 

שמעתי בכי וצעקות..

וכאן הראש הפסיק לעבוד. האוזניים נאטמו. ראיתי שחור. נהייתי מודעת פתאום לכל נשימה.

הזיכרון האחרון שנשאר לי ממך-

צועקת תלכי ואל תחזרי

אפילו ברגעים אלו כשזה כבר כמה חודשים מאחורי אני לא ממש מצליחה להבין ולעכל את זה ב100%

אני יכולה גם להגיד שזאת הפעם הראשונה שאני מאפשרת לעצמי לשקוע בזה.

פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני לא בורחת מזה עם מחשבות אחרות ובטענה: מחר.

כי ה״מחר״ הזה לעולם לא יגיע. תמיד אמצא דברים אחרים לעשות..

זה ממש אבסורד שאחרי שהקשר כל כך התהדק והתחזק הגיע לו הניתוק הנורא.

מי שתשאלי יגיד שזה אבסורד חוץ ממני.

תני לי לספר לך שזה לא אבסורד. 

לא רק לך יש בעיה עם קשרים חברתיים. גם לי. ובעצם למי לא?

אם תשימי לב, כל פעם כשהקשר שלנו התהדק פתאום נעשה מרווח של שבועיים של ״נתק״.

אני לא דיברתי וגם את לא כל כך התאמצת. 

ההסבר שלך היה שאת לא אוהבת ללחוץ על אנשים ולהפיל עליהם את הבעיות שלך.

ההסבר שלי תמיד נבא מתקופה לחוצה של מבחנים. ואומנם כך היה הדבר, אבל כן התחברתי למסנגר ורציתי לכתוב לך אבל בסופו של דבר בחרתי שלא. כמו כן, חיכיתי שאולי תכתבי את אבל גם זה לא קרה.

והמצב הזה קרה לא פעם.

תאמיני או לא רק לפני כמה זמן באמת שמתי לב לשורש העניין.

את לא הראשונה ולא האחרונה אחרי התקרבות בחרתי להתרחק.

מפחידה אותי הקריבה הזאת. מפחיד כי במצב כזה כל כך קל לפגוע.. 

אז תמיד צעדתי לאחור. במיוחד איתך כי את סופר פגיעה. 

תמיד להיזהר במילים ובמחשבות שמא אגיד משהו לא במקום. ואת האמת? בשלב מסויים נימאס לי להיות בפיקוח כל כך רב.

בראיה לאחור הקשר באמת היה לקוי..

היו הרבה דברים שהפריעו לי אך אף פעם לא אמרתי.. לא רציתי לפגוע ומבחינת הזמן זה לא היה מתאים. 

רק לאחרונה, כלומר לפני הניתוק, החלטת על שינוי..

גם את בעצמך אמרת שאנשים מפחדים לדבר איתך..

ומבחינתי.. את שתקת ולא אמרת את שמפריע לך.. למרות שרציתי כנראה לא אפשרתי את זה.

הייתי צריכה לשים לב לזה מזמן.. לטפל או פשוט ללכת..

וכשלא תופסים דברים בזמן זה נגרר ונגרר למצב כל כך לא נעים ולא כיף.
ולהיסחב עם שק גדול של מטעני רגשות.. זה לא קל ולא פשוט לאף אחת..

וכנראה שה"שק" הזה שלך הפיל אותך כבר..

וכנראה שזה היה צריך להיעשות מתישהו..

והיה לי קל ונוח לחכות שאת זאת שתגידי: "ביי".

כי אני לא אפרד. קשה לי עם זה..

כי אם אני אפרד, אני אדע שאני יכולה לשנות את דעתי יום אחרי זה.

אז העדפתי שלא.

וזה גם קרה לי עם בן זוגי לאחרונה.. שבאמת באמת סבלתי והיה לי כל כך קשה להיפרד..

אז פשוט כשהיה ריב וריב גדול ומשמעותי, כשהבנתי אותו יום שאני לא יכולה לתת לרגש האהבה להוביל כי אין כבוד בקשר הזה..

אז החלטתי להיפרד.. ועל הדרך להגיד המון דברים והרבה שטויות ולהאשים ללא סוף..

הכל.. הכל כדי שלא תהיה לי אפשרות לחזור. ידעתי שהוא לא יפרד ממני, כי הוא לא הבין את מהות הבעיה.. ושגם אין טעם להסביר כי אין מי שיקשיב..

עם כמה שזה קשה וכואב ומרגיז ומכעיס ופוגע..

אני יודעת שזה המעשה הנכון ביותר לעשות..

ולא משנה כמה אני אתגעגע.. כמה אבכה.. כמה אחשוב.. וכמה תהיי חסרה...

זה לא יחזור להיות אותו דבר אף פעם.

יש דברים שחייבים להסתיים. הכל נגמר בחיים בסופו של דבר..

והחשוב הוא? אני לא אזכור את כל הרע..

אני אזכור את הטוב.

אזכור את החברה הטובה.

אזכור את החיוך המתוק. קול הפעמונים.

העיניים הכחולות העמוקות.

העזרה האינסופית.

האהבה החמה. התמיכה העיוורת.

אזכור כל תודה וסליחה.

אזכור כל שיחה עד השעות הקטנות.

אזכור את הצחוקים על שטויות והדיבורים על הא ודא.

את ההתרגשות בשעת שמחה.

הקבלה והשתיקה.

וגם אם הרשימה כעת קצרה, אני יודעת שיש עוד.. העייפות גוברת עלי כרגע.

אז.. אני לא אסכם חברות של 4 או יותר שנים..

כי לא פעם אמרתי שמי שנכנס לי ללב לא יוצא ממנו.

אז לנצח תישארי בליבי.

כמו השיר, I will always love you

וגם אם תקראי את זה וגם אם לא, ואני מקווה שלא.. אני מקווה שהמשכת הלאה בחיים.

מקווה שאת לא עוצרת לחשוב ולהרהר האם עשית נכון או שגית.

תהיי שלמה עם כל החלטה וכל בחירה.

תדעי בסופו של עוד יום, גרמת לי שמחה.

אני מקווה שגם את תצליחי לזכור את הטוב במקום את הרע.

"Honesty is such a lonely word
Everyone is so untrue.
Honesty is hardly ever heard
And mostly what I need from you. "

וזה משהו שתמיד חיפשתי.. ואמשיך לחפש..

ציור =]

הפרחים שבחדרי

בניגוד לפעם הקודמת.. אני חושבת שהפעם:

It is over

אני בטוחה שכל מה שרציתי לכתוב לא כתבתי.. וכבר אף פעם לא אכתוב.