איך אפשר לא לצפות? איך? במיוחד כשהיום הזכרת ש:"שבוע הבא את
ילדת יום הולדת". ואני בתגובה: "אוח... אל תזכירי לי את זה.."
לא ציפיתי.. לא רציתי שתזכירי... אבל עמוק בלב רציתי שתזכרי.. רציתי שתפתיעי בברכת
מזל טוב לפני כולם. רציתי שתזכרי, שזאת תהיה הוכחה נוספת לכך שאני חשובה לך. כי...
את לא יכולה להביע ולהגיד שאני חשובה לך, שאת אוהבת אותי. אני צריכה לבטוח ברגש
שלך, במעשים שלך, לבטוח בך. וזה קשה... אני מתקשה לבטוח באנשים כי אני מתאכזבת..
ואני לא רוצה לחשוב על זה... אבל זה פשוט עולה בי.. הזיכרונות מ****.. וואו כמה
זמן לא אמרתי את שמה... זיכרונות ממתנת יום ההולדת שלה לי, רק כי הזכרתי לה, ואני
לא יכולה לדעת האם המניעים היו טהורים.. אך מצד אחר.. אם לא? היא לא הייתה מסתכנת
וקונה. היא הייתה חשובה לי ואהבתי אותה המון.. בטחתי בה.. אבל זו הייתה הפעם
הראשונה והאחרונה שהיא זכרה משהו ממני.. שהיא זכרה את יום הולדתי. זאת הייתה הברכה
היחידה. כל השנים הבאות אפילו לא שלחה הודעה קצרה של: מזל טוב. לא הראתה כי זוכרת,
כי אכפת לה.. הייתה אדישה, התרחקה וברחה. וזה הכאיב, כל-כך הכאיב... ואת זוכרת את
הכאב הזה, את ראית אותו מתפרץ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
