שיחרורי חזרה.
ואיתה גם כל החברות.
הלכו אליה.
לפחות ההרגשה,
שמישהו מסתכל עלייך,
ומנסה להכאיב לך ולהראות לך איך נדפקת!
ואחרי כל מה שאני עברתי!
((מי ישמע....זוועות עולם......~~~))
מה שאני מנסה לומר זה...
איך שהיא כל כך "ניצחה" והצילחה להכאיב לי...
ואני כולי יושבת לבד...
מאחורי כל הבית ספר..
והיא עם כולן צוחקת וחרא!
אני יצאתי כלבה?!
בעצם?!
לא יצאתי כלבה!
אנשים מסויימים גורמים לך להרגיש את זה!
לא הייתי צריכה להתחבר אליהן מההתחלה!!!!!!!!
לא רציתי את זה זה הכל בכפייה!!
היא שלחה לי פתק!
"למירית
נמאס לי לריב, ונימאס לי לשמוע שאת אומרת עלי דברים.
בואי נדבר, אני מוכנה אם את רוצה."
שרון באה אלי
"קראת את הפתק?"
אני לא הספקתי לומר מילה
"איזה מגעילה את כל כך מגעילה היא באה ומביאה לך פתק ואת?!"
אני: "מה את רוצה?!?! מה אמרתי?!?!"
"את לא מתכוונת לדבר איתה???"
אני ידבר איתה! מה נראה לך?!
**** כל כך עיצבנה אותי!!!!1
יצאנו החוצה אחרי מבחן בערבית..
ישבנו דיברנו..
היא אמרה שניכנס כואב לה הראש.
נכנסו
אחרי חמש דקות היא יצאה איתה..
אח"כ הם הביאו גם את טל..
הידד!!!!
מחר או בראשון נדבר.
בפעם הראשונה מאז חצי שנה ושבעה ימים.
(כן ספרתי היום ספרתי)
מהטיול למכון ויצמן ועד היום.
חצי שנה ושבעה ימים.
כנראה שאני כלבה.
למה הכל סובב סביבה!?
הייתי אומרת אל תייהיו חברים שלה
כשרבים איתה
זה לא נגמר
כנראה
תחת.
נכון שהיום יום השואה..אני נתתי את הכבוד הלכתי לטקס הקשבתי ניזכרתי חשבתי.
המסר שלי לכולם?
אל תשכחו את זה אם לא אנחנו אז מי יזכור?!
חייבת לעוף
-מיריתהה-
ותגיבו...
בד"כ אני לא מבקשת את זה אבל זה חשוב לי הפעם!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיריתהה