I Never Wanted to Hear

שמתי לב שכל ההתעסקות הזו עם האוכל, עם המתוק, במיוחד.

גורמת לי להרגיש אומללה

אוכל תמיד היה אצלי כמו משו מעודד..

עכשיו אמנם אני בתקופה טובה בחיי, עם אהבה.

אבל ההורים שלי מדכאים אותי

ותמיד כשהם בבית

אני טוחנת

לא שמה לב למה שאני מכניסה

וזה בעיקר מתוק.

זה מעודד אותי. מעסיק אותי.

הדרך הטובה להרזות, זה להיות רחוקה מהם.

אבל גם חבר שלי דואג להאכיל אותי, שאני לא ארזה חלילה, :O :)

לפעמים אני מרגישה שזה בסדר להיות רעבה.

ואם אני לא, אז זה חשוד.

אבל לפעמים אני אוכלת לא מתוך רעב. :S

היום טחנתי 2 לחמניות. קטנות עם מעט ריבה. ממש הרגשה של סופגניה :)

אני יודעת שהן בערך 200 קל' כל אחת.

ואז לאחר כל החישובים

אכלתי בסביבות 800-1000

זה לא מדויק.

בקרוב התערב עם ידידה שלי על המשקל. אני בטוחה שזה יחדיר מוטיבציה :)

אני צריכה עידוד =P =)

(צילמתי תמונה של ויקטוריאס סיקרט של מישהי כוסית ושמתי כתמונת רקע בפלא)