I Never Wanted to Hear

קשה לי

קשה לי שאף אחד לא מעודד

נועה נעלמה

אף אחד כבר לא נכנס לבלוג

חזרתי לאכול בלי לספור קלוריות

והספורט היחיד שאני עושה זה ללכת לבצפר

אני בטוחה שעליתי אבל יש בי כזה פחד, להישקל

אני לא יודעת לאן נעלמה המוטיבציה. לאן????

למרות שאני לא מרגישה אומללה כמו שהרגשתי בדיאטה

אני גם לא שמחה

הרבה פעמים אני מרגישה את הדחף הזה

להקיא

זה ממש דחף כמו כל הדחפים אבל אני מנסה לא לספק את הדחף הזה

בזמן האחרון אני ממש עומדת בזה

הבנתי שכל מה שניקשר אצלי לדיאטה נקשר גם למיה

מחלה יקרה שלי

אני לא רוצה אותך בחיי

אני גורמת לי רע

את גורמת לי פחד

אבל  את לא מרזה אותי וגורמת לי להקשיב לך כל פעם מחדש.

להקיא, כן, זאת המילה

ראיתי מלא כתבות סיפורים וידאו של בולימיות

אבל זה לא מזיז לי

אני מכחישה

"לי זה לא יקרה"

אבל למה שלי זה לא יקרה? כי זה לא קבוע? אבל זה כן.

מנסה לשלוט בך

לסבול את הכאבי בטן אחרי האוכל הכבד

אבל את חזקה

אני לא שמה לב איך שאני מוצאת את עצמי בשרותים, מקיאה

אני מרגישה כאבים בוורידים בגלל זה

אבל זה לא מזיז לי

רק אם הבלוג של אנטי אנה היה קיים בתקופה שהתחלתי את המחלה. או לפני שחזרתי אליה.

היה עוד סיכוי

עכשיו כלום לא מזיז

כלום

לא התחלתי היום את הדיאטה. לא יודעת למה =\

עליתי ל65 קילו' אם לא יותר :(

אה, שנה חדשה רזה ומוצלחת לכולם. רק אל תמותו לי. כי הפרעות אכילה הורגות. אל תהיו חלק מהסטטיסטיקה.