הגעתי למסקנה ממש חשובה: אני מתה על אמא שלי, והיא האמא הכי טובה בעולם, ואני אוהבת אותה המון-המון-המון.

אני חושבת שהשבועיים שעברו עלי היו השיא ביחסי האמא-בת הטובים שלנו. ברשותכם, הייתי שמחה קצת לכתוב על אמא שלי.

האמת שתמיד הכי תפסתי מאבא שלי. הוא אדם חכם כזה, הוא יודע הכל. איש שמשתמש במילים כמו "מסופקני", אבל לא איש פלצן. תמיד תפסתי, ואני עדין תופסת מאבא שלי אישיות אמיתית. אבא שלי הוא באמת... בן אדם בקנה מידה אחר. איש שיחה מדהים, בן אדם מצחיק ורציני, בן אדם טוב עם הערות שנונות ועוקצניות. 

אף פעם לא רציתי להחליף אבא, גם ברגעים הכי קשים שלנו (והיו משהו כמו שניים כאלה).

עם אמא תמיד היו לי קצת יותר בעיות. לפעמים הרגשתי שהיא קצת מעיקה עליי לפעמים הרגשתי שהיא רוצה לדעת עלי יותר ממה שאני רוצה שתדע עלי.

אבל בזמן האחרון אני מרגישה כאילו במקום האמא שהייתה לי, אני מגלה בן אדם חדש ומדהים, שאף פעם לא שמתי לב אליו קודם בצורה יוצאת דופן.

היום אבא ואמא שלי טסו לסופ"ש בצפרת לכבוד היומולדת של אמא (סוד: אני ואחיי מתכננים לה יופי של משהו מגניב אש). אני אהיה המבוגר האחראי בבית

(יש לי שלושה אחים קטנים) ואני אצטרך לדאוג לכך שהקטנים יגיעו לגן, ועוד סידורים שבדר"כ עושים ההורים. לא התלוננתי, אמרתי שאעשה זאת בשמחה, באמת.

בכל מקרה, אתמול בערב קוננתי וקבלנתי לאמא שלי שאין לי פדים ושהתחיל לי המחזור המחורבן. אמא אמרה שנראה כבר, שאני אקנה לעצמי או משהו, התעצבנתי,

אבל אז שכחתי מזה.

אתמול בבוקר אכלתי לראשונה ארוחת בוקר עם אמא והלל, האח הכי גדול מבין הקטנים (11). היה מצחיק וכיף אתמול בבוקר. היו עבר דיי מעולה בבית ספר, והכל היה בסדר. כשחזרתי הביתה אמא התקשרה משדה התעופה להודיע שהיא השאירה לי 100 ש"ח לסידורים, ושהיא כתבה לי בדיוק מה אני אצטרך לעשות בכמה ימים שהיא ואבא לא יהיו כאן.

קראתי את המכתב, ושמתי את 100 השקלים בארנק, ואז לפתע ראיתי חבילת פדים עומדת זקופה וגאה על השולחן שלי.

זה המשהו קטן וטוב שקרה לי אתמול. למרות כל הטיסה וההתרגשות, האמא הכי-טובה-בעולם שלי, לא שכחה שאני במחזור. אולי זה נשמע טפשי, לי זה חשוב.

אמא אני אוהבת אותך

(למרות שדיברתי על אמא, אני רוצה לתת לכם קישור בקשר לאבא שלי. קישור שיצר לי חיוך שאי-אפשר להסיר מפרצופי וגרם לי להתגאות באבא המדהים שלי. אגב, אבא שלי מרצה באוניברסיטה הפתוחה).

בזמן האחרון עובר עליי משהו טוב. אני מרגישה עם עצמי, אני מרגישה טוב עם איך שאני נראית, אני מרגישה טוב עם המשקל שלי, אני מרגישה טוב עם הציונים שלי וההשקעה שאני נותנת בלימודים, אני מרגישה טוב עם התחביבים החדשים שפיתחתי, אני בכללי מרגישה טוב.

לעומת זאת, אני מרגישה כאילו משהו ביחסים שלי עם שאר העולם מקולקל. אני לא עושה את זה בכוונה, אני פשוט מרגישה רע, הכל מסתבך לי כשזה מתחיל להיות קשור לאנשים אחרים.

אני אוהבת אנשים, ואני לא אוכל לחיות לבד כל החיים, אבל לפעמים טוב קצת להיות לבד לזמן מה.

Creep\Radiohead

[המילים אוי, המילים.]

הערה קטנה, כי כל מה שקורה בבלוג הזה בקשר לאהבה קצת מבלבל את היקום כולו, ובמיוחד אותי:

* אני חושבת שאני דיי בסדר בקשר לאהבה. אני בנאדם שמתאהב מהר. מאוד מהר. אני יכולה להיות אובססיבית למישהו בלי שהוא ישים לב בכלל. זה די מטורף וגרוע.

מה שטוב אצלי, זה שאני גם מפסיקה להתאהב מהר, ואז צוחקת לעצמי בשקט, שחשבתי שהקראש הקטן הזה זו אהבה. במחשבה שניה, טוב או רע זה עניין יחסי.

XOXO, LIL.

אני שוקלת לפרסם מודעה:

דרוש חבר! נחמד וסימפטי, אבל גם שנון. העיקר לא חפרן. העדפה לחתיכים וחנונים, או סתם כאלה מצחיקים.

מישהו מתנדב? [לידע כללי: אני כוסית וכֵּלת עולם ]

שברי מחשבות שעברו בראשי בזמן האחרון, אלוהים יודע למה:

13\06\2009, שעה לא ידועה, מתישהו בלילה: לציצים שלי יש רגשי נחיתות 

14\06\2009, 21:14: נכון הבלונים המוארכים האלו, שקוסמים במסיבות ימי הולדת עושים מהם חרבות וכלבלבונים? אז החרב נראית בדיוק כמו בולבול. מה, לא?

14\06\2009, 21:22: איזה חרא, מישהו כמעט חשב עלי. בכל מקרה, התכוונתי לכתוב שאני לא מבינה מאיפה המילים הבוטות האלו (ציצי, בולבול וחרא) נחתו עלי. זו לא אני. באמת!

16\06\2009, שעה לא ידועה, מתישהו בלילה: היה מדהים במסיבת סיום של מחזור כ"ד. כולם, כל ה-40 ומשהו ילדים האלה, מדהימים אחד-אחד. אני כל כך מקווה שנהיה כמותם שנה הבאה.

אה, ו... הצטלמתי עם איזה אחד... מתןפולק אלמוני ^-^.

כדי לכבד את פרטיותו צינזרתי את פניו האלוהיות

[אתם לא צריכים להעיר לי על זה שכל הציציקעלך בחוץ, אני כבר שמתי לב לבד.]