Hey beautiful.

לא הייתי כאן דיי הרבה זמן, בעיקר בגלל שעברה עליי תקופה לא להיט, וכי סתם לא היה לי מצב רוח לכתוב. וגם כי כמה לא רצויים שהו לי בבלוג וזה הציק לי. בכל מקרה, הרגשתי צורך לשוב לכתוב קצת, בעיקר בגלל הנושא החם; תנועות נוער.

אני חניכה בתנועת נוער נוע"ם, נוער מסורתי. תכל'ס, מנקודת מבט אובייקטיווית לגמרי- זאת התנועת נוער הכי שווה ופצצתית בעולם.

אני הצטרפתי לנוע"ם בכיתה ז'. לפני נוע"ם, הייתי בנוער העובד ובכמה פעולות של הצופים. מיותר לומר ששתי התנועות היו עלובות ומיותרות לגמרי. גם לפני שהייתי בנוע"ם, הרגשתי שמשהו חסר בשתי התנועות האלו. הנוער העובד... תכל'ס? אבד עליהם הכלח לחלוטין. לפני שנים רבות הם היו ציוניים וחלוצים וכו' וכו', ועכשיו, שהחלוציות כבר לא אקטואלית כל כך, הם קצת... חסרי ערכים. והצופים... אין לי כל כך מה לומר, פשוט תסתכלו על המוטו. היה נכון. אשכרה... תהיה נכון.

אז אחרי שנים לא מעטות בנוע"ל ובצופים, בהם הורגלתי לפעולות שכוללות בעיקר כלום ומשחקים ממש (לא) כיפיים, הגעתי לנוע"ם. ופתאום קיבלתי משהו ממש חדש: ערכים, קוראים לזה. בנוע"ם פתאום היה לי ממש כיף, וגם למדתי דברים. היה לי כיף ומעניין. וזה היה רק בסניף... אחרי כל הפעולות במשך השנה, הגיע המחנה. מחנה צמרת 2008.

כאן הכל התחיל באמת. כאן הכרתי המון אנשים מקסימים ומדהימים, שמה נמצאים כל החברים הכי טובים שלי, כל האנשים שאני מדברת איתם על הכל, האנשים שאני צוחקת איתם, הבנים שאני מתאהבת בהם, הבנות שאני חולה עליהן... הכל שמה. כמעט כל מה שחשוב לי בחיים.

נוע"ם היא תנועת נוער קטנה. עומר פיקהולץ, מנהל נוע"ם, לא מרוצה מזה יתר על המידה, אבל לדעתי זה מדהים. בזמן שחברות שלי, שנמצאות בנוע"ל מכירות רק אנשים מהמחוז, וגם זה בלחץ, לי יש חברים מכל הארץ. ואני מכירה את השכבות מעליי ומתחתיי. ואני מכירה את כל המד"צים. ואת כל המד"בים. ואת כל הרכזים.

וזה לא בגלל שאני חברותית או מדהימה במיוחד, זה פשוט בגלל שכולם שמה סימפטיים ומקסימים ובעיקר, לא רבים מידי!

לסיכום, נוע"ם זאת התנועה הכי שווה בארץ ובעולם. אם אתם אנשים מגניבים- תבואו

תמונת היומנוע"ם המפורסמת: נועם, נופר המדריכה המדהימה, אני, תובל ואורייניז.

Peace & Love,

ליה :)