דור שלי הוא הילד הכי יפה בעולם. יש לו שפתיים רכות, ועיניים חומות מחשמלות, ושיער חום ורך וארוך, ואפילו צלקת קטנה בין העיניים. כשהוא מחייך אליי אני מאושרת, כשהוא צוחק אני מרגישה את הסיפוק הכי גדול בעולם. כשהוא מוציא את הלשון מבין השפתיים הנשיות, מתכופף לנשק אותי, הלב שלי פועם הכי חזק שהוא יכול. דור נתן לי את האהבה שלו לנצח, ואני נתתי לו את שלי. הוא הבטיח להתחתן איתי, כי הוא לא רוצה אף אחת אחרת. גם אני לא רוצה מישהו אחר. כשנהיה גדולים נסע לשוויץ, ונשחק בשלג, ובערב, במלון, נעשה אהבה - לאט לאט. והוא ילחש לי באוזן שזה כמו גן עדן, שזה כמו חלום, ואני אגיד לו שלא יעזוב אותי לעולם, והוא יגיד לי שלעולם לא. כשהוא ישאל אותי מה אני רוצה, אני אגיד לו שאותו, ואז הוא יחייך חיוך נבזי ויגיד "משהו שכבר אין לך." ובסוף אנחנו נתעייף, ונרדם מחובקים.
דור שלי תמיד ישלח לי מכתבי אהבה כאלה באסאמאסים, בלילה, כדי שאני אקום ואראה אותם ואהיה מאושרת. הוא תמיד ידאג לי, וכשאני אהיה חולה הוא יסע אליי כדי לטפל בי, גם אם הוא גר בהרצליה, ואני גרה בגבעתיים. והוא יכין לי עוגיות, ובראוניז, ואני אכין לו כריכים כאלה עם חביתה. ואני אהיה הנסיכה שלו, והוא יהיה האדון שלי. הגוף שלי רק שלו, לנצח, גם הלב שלי, גם הנשמה שלי. הכל של דור.
אבל דור לא שלי יותר.
הוא לא אוהב אותי יותר.
ככה הוא אמר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
