איך תמיד אני מוצאת את עצמי עם אנשים שלא שווים אותי או שפשוט תמיד מאכזבים אותי למרות שאני מנסה לסדר את הדברים ככה שהם יצאו הכי טוב בעולם.

הכי קטע שעד לפני חצי שנה לא ירקתי לכיוון שלו ופתאום עכשיו אני מצטערת על הכל.

טוב, אני משערת שזה סוג של - 'הכל קורה לטובה'

נו כן, אני עוברת לשני.

יום עצמאות היה כיף. כמה חיכיתי לזה, אומנם תמיד הציפיות גדולות מידי ואז מצטערים. אבל עדיין, האווירה, האנשים גמרו להכל להראות קצת אחרת.

אני בשלבים של החלמה ממנו למרות שלא היה כלום. מרגישה כמו צביטה בלב, אבל זה יעבור. אני מאלה שנקשרות כלכך מהר.