בזמן הזה הייתי אמורה כבר להיות אחרי זה מלאת אנרגיות חדשות וחומר חדש כדי להתחיל בדרך החדשה שלי.

במקום זה אני מוצאת את עצמי עדיין למטה נמוכה מאוד ומתקשה לעמוד ישר ולהרים את הפנים כלפי מעלה.

שוב ושוב ושוב פעם אחר פעם אני חוזרת על הטעויות שלי וזה רק כי אני אשמה כי אני לא מצליחה לעמוד אחרי המילים שלי או שפשוט הלב שלי מוליך אותי שולל.

הרי זה היה ברור שזה יקרה, זה היה ברור שזה יגמר אבל הייתי חייבת לדעת את זה לגמרי.

אני לא יודעת איך אבל אני חייבת לצאת מזה. פשוט חייבת. המוח לא מאפשר והלב בכלל במקומות אחרים. עד שלא יגיע מישהו "חדש" יהיה קצת קשה לשקם את כל מה שבנפילה אבל אין ברירה. פשוט אין ברירה.

קשה לי ואני לא מצליחה

אבל בלרחם על עצמי אני אלופה

לזרום הלאה

להמשיך

בחיי, אני צריכה להשתחרר מכל המעמסה הזאת.