לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ואולי במקרה יגמרו החיפושים

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: .. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אז חזרתי,


 

חזרתי מהטיול.

היה נחמד. היה טוב.

היום השני היה הרבה יותר כייפי וטוב.

 

האמת, שציפיתי מהטיול הזה להרבה יותר. כנראה שהטיול של שנה שעברה השאיר יותר מידי רושם וציפיתי למשהו טוב בהרבה יותר.

 

 

 

אני לוקחת כמה ימים אוויר.

ביי ביי ושיהיה לכם סופשבוע ההדר.

[הגולן פשוט מדהים. הנוף שם כל כך יפה.]

נכתב על ידי , 3/3/2006 18:42   בקטגוריות חוויות.  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם_אחד ב-3/3/2006 19:35
 



הופתעתי,באמת.


 

אם לאמר את האמת,

כשפקחתי את העיניים בבוקר לא העלתי בדעתי שזה יראה ככה,אני יכולה להגיד בברור.

אז בהתחלה זה היה באמת בוקר רגיל קמתי מהמיטה לצלצול הטלפון של אמא שהעירה אותי ב- 'מזל טוב' דיי יבש ועוד כל מיני ברכות נדושות מסביב.

כשפתחתי את האייסיקיו היו כמה אנשים נחמדים "שהפתיעו" במזל טוב,היו את אלה שיותר השקיעו בכמה מילים שחיממו את הלב.

מצאתי את עצמי עושה את אותה פעולה חוזרת של הדלקת הטלוויזיה והתפרקות על הספה בחוסר מעש.

והייתי בטוחה שלפחות עד הצהריים ככה זה הולך להיגמר.

בין לבין היו כמה טלפונים נחמדים עם שירים ומנגינות (שרי אני אוהבת אותך. :)

בשעה 12 בערך היה זמזום באינטרקום וכששאלתי מי זה -  ענו לי "משלוח" פתחתי את הדלת.

ואז הגיע לקומה שלי שליח עם זר ענקי של בלונים,דובי גדול וחמוד וכרטיס ברכה צבעוני.

איזה חיוך היה מרוח לי על הפנים.

מעיין שלחה את זה. אני כל כך אוהבת אותה. למרות שביום שלי,ביום הולדת שלי היא לא יכלה להיות פה היא ממש לא איכזבה אותי. וגרמה לי לשמוח.

אח"כ נמשכו קצת טלפונים סבתות,חברים בלה בלה

בסביבות הצהריים קבעתי להיפגש עם מיכל,וללכת לסרט צ'רלי בממלכת השוקולד. (יאמי,גוני דפ.)

לפני הסרט היא הגיעה אליי הביתה עם חתיכת עוגה וזיקוקים מעל חח :)

אח"כ הלכנו לקניון לראות את הסרט. הסרט היה ממש טוב וצחקנו הרבה.

נפרדתי ממנה בחיבוק ונשיקה. ואמרתי לה שבאמת הצהריים שהעברתי איתה היו כייפיים.

התכנון היה שאחרי הסרט אני הולכת עם ההורים למסעדה,גם הם רצו לקחת חלק בחגיגות ובאמת שלא התנגדתי כי לא חשבתי שיש משהו אחר לעשות.

כשהגעתי הביתה בחזרה מהקניון מצאתי על המיטה שלי מעטפה חומה גדולה ושקית של TNT

זה היה מהילה. היא באמת הפתיעה אותי ולא חשבתי שדווקא היא תזכור,ועוד תכין לי מתנה.

אני יכולה להגיד שבחיים שלי לא קיבלתי מתנה כזאת,כל כך יפה.

היא עשתה לי קלסר ענקי עם מלא טקסטים מהממים,תמונות מלפני מלא שנים שלי ושלה מכיתה א',מלא ברכות וזיכרונות מהעבר. וזה היה פשוט מדהים. קלסר מפוצץ פשוט.

התקשרתי אלייה מיד ואמרתי לה תודה.

ואז, הלכתי עם ההורים למסעדה.

חזרתי לפני כמה זמן. והיה נחמד.

 

הופתעתי. לא ידעתי שזה יגמר ככה.

באמת,

יש לי חיוך ענקי על הפרצוף.

תודה לכולם. גם לכם על הברכות.

 

 


החיוך חזר,

בהחלט.

נכתב על ידי , 29/7/2005 00:55   בקטגוריות חוויות.  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של [ME] ב-1/8/2005 21:47
 



דקות שקפאו.


היה לי קצת קשה להתמודד עם מחברת עמוסה ועט סגול. אבל הים והגלים גרמו להכל להתפרץ.

 

גלים של אופטימיות.

אני יושבת כאן כרגע במקום כמעט הכי יפה בארץ,הכי כייפי,הכי חופשי,הכי חם,הכי.

א י ל ת.

אני יושבת על כיסא מעץ במרפסת של החדר שלי,ורוח חמימה נושבת לי בפנים.

העצים הגבוהים שממולי מתבדרים להם ברוח מצד אל צד.

והים,

הים הכחול והצלול שאין כמותו בשעות האלו של היום. צהריים לא צהריים,שמש שהקרניים שלה חודרות דרך הגלים. זה פשוט לא יאמן כמה הוא כחול,כמה הוא מושלם.

אחד הדברים היותר בולטים במקום הזה שגורמים לי להיות אופטימית.

 

חיוך מקומט

אני מנסה להבין למה אני עדיין לא מצליחה לחייך באופן מושלם,מנסה לרדת לשורש של הבעיה. . . וקשה.

אין לי תשובה,אין לי הוכחה,אין לי סיבה. אין לי כלום.

יש לי רק חיוך מקומט על הפרצוף. חיוך שהוא כנראה עדיין לא אמיתי.

 

החיים והמוות.

בספר שאני קוראת ורוניקה מחליטה למות. ואני לעומת זאת,ברגע זה,מחליטה לחיות ולא לוותר על דבר אחד.

 

ליפול ולקום.

אני מביטה באלפי הסירות שמפליגות להן ברגעים אלו בים,אלפי אנשים עושים כאן ספורט ימי מידי יום.

סירות,אוניות,אבובים,מה לא.

ממש עכשיו נפלו כמה מהאנשים אל תוך הים,כנראה פניה חדה. ואני נזכרת בי באלפי רגעים של פניות כאלה, כמה פעמים נפלתי אל תוך תהום עמוקה,נפלתי ונפצעתי ולא היה לי כל חשק לקום.

היום כנראה,הכל שונה.

 

ההורוסקופ היומי,לפעמיים הכוכבים דוברים אמת.

אריה – אם לא תפגינו יותר שליטה עצמית,גמישות ורגישות ייתכנו חיכוכים ומצבי ביקורת עם הסובבים.

 

מפחיד כמה שההורוסקופ באותו יום היה נכון. למה לא ידעתי לפתוח קודם לכן את העיתון ולקרוא אותו כדי לדעת מה באמת מצפה לי לאותו יום.

זה היה יום נורא. אני משתגעת מהביקורות שלו עליי,מהחיכוכים איתו.

הביקורות מסביב לשולחן רק הלכו ונערמו להם בערימה ענקית שלא היה לי מושג איך אני הולכת להגיב לכל אחת מהן. בחרתי לעזוב הכל,להניח ללכת לשירותים הקרובים ביותר ולבכות.

כנראה שאני עדיין לא שלמה להתמודדות. כנראה שבאמת לא הפגנתי מספיק שליטה עצמית.

הם האנשים האחרונים שיודעים מתי עוברים עליי דברים,הם אולי הכי קרובים אליי, אבל נראה כאילו לא יודעים עליי דבר.

אני מעדיפה להשאיר את הדברים ככה,לא להגיב,לא להתעניין,רק להזיז את המבט שלי. ולהמשיך. פשוט להמשיך.

 

 

אילת הייתה מדהימה,ויפה מתמיד.

ואיכשהו זה נגמר.

אני מחכה לפעם הבאה שאני אבוא לשם,עם אנרגיות מחודשות.

אני מאוד מקווה שזה יקרה בקרוב.

 

 


[את התמונה לא אני צילמתי.]

נכתב על ידי , 23/7/2005 12:18   בקטגוריות חוויות.  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של [ME] ב-26/7/2005 21:34
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל[ME] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על [ME] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)