אני חייבת להודות שאני נהנת מזה.
פעם ראשונה בחיים שלי שבמשך שנה שלמה אני יכולה לעשות משהו בלי שתדע ממנו ולהיות עקבית
פעם ראשונה בחיי אני פוחדת אבל שמחה שאתה בכלל לא יודע
ואם תדע פתאום אני אפחד, אני נשבעת שכן. אבל יהיו לי סיבות מספיק מוצדקות להבטיח לעצמי שאני לא אשמה, לא הפעם. טבעת בעצמך והושטתי יד, רק שבחרת לא לקחת אותה.
המון עשן אני מוציאה, בגללך. ואני נהנת מזה, דאמט. פעם ראשונה שאני נהנת מזה. ועוד לעשות את זה במקום הכי פרטי שלי, לבד עם עצמי. ואתה לא יודע. ואתה חושב שהכל טוב ושלצעוק אפשר בלי סוף וכל שנשאר הוא שאני יציית לך, כמו שתמיד ציפית.
אבל אני עושה אחרת. אני גאה בעצמי.
נראה לי שאלו החודשים הטובים ביותר שהיו לי כבר דיי הרבה זמן.
אולי זו אחת הסיבות שאני אפילו לא מצליחה לכתוב, אני זורמת עם הכל.
השני התגייס ופתאום אני כבר מתגעגעת אפילו שהתרחקנו המון בזמן האחרון, פתאום חזרתי שלוש שנים אחורה. לידידות הנפלאה שנאבדה איפשהו.
בדיוק לפני שבוע היה טיול שנתי לאילת. זו הייתה חוויה בפני עצמה שאני לא ישכח; היה כיף חיים. טיול שנתי אחרון במסגרת בית הספר. טיול שנתי אחרון עם הכיתה. פתאום מתחילים לצעוד מהר מידי ואני לא מצליחה לעמוד בקצב,
עוד מעט גם זה נגמר.
ומכאן אני ממשיכה, אל חודש חדש שיש המון לעשות בו.
זה דצמבר שונה נראה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
