close your eyes and please

שלומות אנשים,זאת אני. אתם שואלים מי זאת אני? נו,ההיא,היפה הזאת. המהממת,המדהימה,המצחיקה,הצנועה הזאת.

טוב,אם אתם מתעקשים אז שמי יובל (פאק,יצאתי פתאטית ועוד חשפתי את שמי *הקושקושון,יש לומר*).

בקיצור,עכשיו אספר על קשרי עם בר,המכונה ברני,ברברה או ברבר,ע"פ סבא שלי (ובבקשה אל תשאלו למה היא מכירה את סבא שלי).

ובכן,בר/ברני/ברברה/ברבר וכד',הינה חברה שלי במילים פשוטות ומתיימרת להיות חברה שלי במילים פחות פשוטות (נו,הן גם פשוטות,אבל אל תהיו קטנוניים).

סתם,כפרה עליה (ואוו,אני ממש יוצאת פה עינב בובליל. אבל עזבו,כאשר אני מתחרפנת לא תוכלו להוציא אותי מזה).

טוב אנשים,רוצים להכנס לעומק? *אני באמת יוצאת מגוחכת כשאני מצפה לתשובה* אז ככה-היה היה,אי שם,בארץ רחוקה (או במילים אחרות-ישראל,נתניה,רח' המחשב),

חוג תיאטרון לאנשים מקסימים כמונו, הנקרא "הבוסתן".

זו הייתה אהבה ממבט ראשון (מטריד.),לפחות מצדה. טוב,תראו,קשה שלא להתאהב בי (אאח,הצניעות).

חפרתי יותר מדי ואני לא זוכרת את הפואנטה ואת המטרה בגללה הזזתי את ישבני הנאה על מנת לכתוב את הפוסט. אוה,כן,נזכרתי. לא הייתה מטרה.

אז ביי ביינתים?

  בר אמרה לי לשים את זה,על מנת לציין את טמטומינו ביום זה.